# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/2/

וזה בחינת ספר כריתות, שעל־ידי־זה נפטרת אשתו ממנו ויכולה להנשא למי שתרצה - כי האשה היא בבחינת צמצום ודין, כי עקר כל בחינת הצמצומים והדינים הם בבחינת שמאל, שהוא סטרא דנוקבא, כידוע, והאיש הוא בחינת השכל הממתיק את הצמצום, וכמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן ל), שעקר השכל בחינת ישוב הדעת, הוא בבחינת סטרא דדכורא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.): "הביאי בני מרחוק" (ישעיה מג, ו) - 'אלו גליות שבבבל שדעתן מישב עליהן כבנים'. "ובנותי" – אלו גליות שבשאר ארצות, שדעתן אינו מישב עליהן כבנות. נמצא, שעקר ישוב הדעת, בחינת שכל, הוא בסטרא דדכורא, והאשה היא בבחינת דעת שאינו מישב, שהוא בחינת צמצום ודין, כמבאר במקום אחר (עין בהלכות פסח, הלכה ג', אות ב), שעקר אחיזת הדינים והצמצומים הוא מדעת שאינו מישב. ועל־כן כל חיות האשה הוא על־ידי בעלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נא:): 'אין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש'. כי האיש, שהוא בחינת השכל, הוא ממשיך המתקה - להמתיק בחינת הצמצום והדין הנאחז בה, שעל־ידי־זה נמשך הברכה והשפע והחיות.

וזהו בחינת אסור אשת איש. כי עקר הזווג דקדשה הוא בבחינת המשכת השכל דקדשה להמתיק הצמצום השיך אליו דיקא שהיא אשתו. כי כל צמצום ודין, שהוא בחינת האשה - יש לה שכל שצריכה לקבל המתקה על ידו דיקא, שהוא בעלה וכנ"ל, אבל לאחר היא אסורה בחמר האסור של אשת איש, כי כבר נתקשרה לבעלה על־ידי הנשואין ושוב אסורה לכל העולם, כי לא די שאינה יכולה לקבל המתקה חוץ מבעלה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו דיקא, שהוא השכל השיך לאותו הצמצום, שהוא בחינת בעלה כנ"ל, אף גם מתגבר ביותר תקף הסטרא אחרא והקלפות, חס ושלום חס ושלום, אם תמעל מעל חוץ מאישה. כי כשהצמצום, שהוא בחינת האשה - מקבל, חס ושלום, משכל אחר שאינו שיך אליו, שאין בו כח להמתיק זה הצמצום, אזי לא די שאינו ממתיק הצמצום אף גם מתגבר הצמצום והדין, חס ושלום, בהתגברות גדול וקשה מאד, רחמנא לצלן. כי עקר שרש ואחיזת הדין הוא מהשכל, ובעלי הדין מתגברים תמיד לינק מהשכל כדי להגביר דינם, חס ושלום, אבל על־ידי השכל בעצמו הוא המתקתם, כי יש כח בהשכל להמתיקם בשרשו וכנ"ל. אבל כשהצמצום מקבל, חס ושלום, מהשכל שאינו שיך אליו שאין לו כח להמתיקו, אזי זה הצמצום יונק כח יותר מזה השכל להתגבר בדינו, חס ושלום, ואזי חס ושלום, מתגבר הדין ביותר, שזהו בחינת חמר האסור של אשת איש, רחמנא לצלן. כי מהתגברות הדינים על־ידי שמתחבר הצמצום עם השכל שאינו מינו, חס ושלום, על־ידי־זה עקר אחיזת הסטרא אחרא ותקף הקלפות, כידוע.

ועל־כן כשהבעל אינו חפץ באשתו ורוצה לפטרה ממנו, אזי צריך לכתב לה ספר כריתות, שהוא הגט, כי הגט נקרא 'ספר', בחינת ספר כריתות (דברים כד, א), ועל־ידי־זה הספר של הגט שצותה התורה, על־ידי־זה עולה לבחינת שכל העליון הכולל, ששם כולל כל השכליים והצמצומים, ועל־כן יכול להמשיך משם בחינת כריתות ופרוד שתפרד אשתו ממנו, דהינו שהצמצום והדין שמשם שרשה יהיה נפרד משכלו ולא יהיה לו עוד שום התקשרות אליו.

כי עקר החלוק שבין השכליים הפרטיים והצמצומים שזה הצמצום שיך רק לזה השכל דיקא, וצריך להתמתק על־ידי־זה השכל דיקא, וזה הצמצום צריך להתמתק רק על־ידי שכל אחר דיקא כנ"ל, כל אלו החלוקים והשנויים אינם רק למטה, אבל למעלה בבחינת שכל הכולל שם אין שיך שום שנוי וחלוק בין השכליים והצמצומים, כי שם הכל אחד. ועל־כן כשרוצין להפריד הצמצום מהשכל שיהיה לה כח להתחבר למי שתרצה צריכין לעלות עד השכל העליון הכולל ששם הכל אחד, ויכולין לבטל שם לגמרי ההתקשרות שבין זה הצמצום עם זה השכל, כי שם נתבטל הכל, ואחר־כך יורדין משם בבחינת ספר כריתות שנפרדין זה מזה. וזהו בחינת גט, שהוא 'ספר כריתות', וספר דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ג:): 'ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה', כי אי אפשר לה להפרד ממנו כי אם על־ידי בחינת ספר, שהוא הגט, שעל־ידי מצות ספר כריתות עולין עד חכמה עלאה, כי אי אפשר לעלות לשם כי אם על־ידי בחינת ספר, בחינת "וספר כתב איש ריבי", וכשנכללין שם, שם נתבטל הקשר שביניהם, כי שם אין שיך קשר, כי שם הכל אחד, ואחר־כך חוזרים משם בבחינת ספר כריתות וגט פטורין, שנפטרת ממנו, כי כבר נתבטל הקשר בשרשו העליון, כנ"ל.