# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/21/

וזהו בחינת חליצת המנעלים בתשעה באב, וכן במנדה ואבל חס ושלום, כי כמו שבעת רצון, שהיא בחינת יום־הכפורים - אז צריכין חליצת מנעלים, ומחמת שאז צריכה המלכות, בחינת כלליות הצמצומים, לעלות בעצמה שלא על־ידי בחינת שכליים הפרטיים לבחינת שכל הכולל וכו' כנ"ל, ששם אי אפשר לעלות במנעלים, שהם צמצומים גשמיים ביותר, כי שם הוא בחינת כתנות 'אור' באלף ולא כתנות 'עור', שהם בחינת מנעלים, שזהו בחינת - 'בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור באלף', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כ, יב), מחמת שהוא היה זוכה לאור התורה בשרשה, עד שתלמידיו לא היו יכולים לעמד על סוף דעתו (ערובין ג:), מחמת שזכה לבחינת שכל הכולל שאי אפשר לנו להבינו, ושם הוא בחינת התשובה, בחינת יום־הכפורים, בחינת עוונות נתהפכין לזכיות, ועל־כן היה אומר ק"ן [מאה וחמישים] פנים טהור וק"ן פנים טמא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם). כי היה לו כח להעלות מטמאה לטהרה ולהפך עוונות לזכיות על־ידי שרשי התשובה, שהוא בחינת שכל הכולל, בחינת יום־הכפורים, ושם נתבטלים בחינת "כתנות עור", שהם בחינת מנעלים כנ"ל.

כמו כן להפך בתשעה באב שאז היה חרבן בית־המקדש שהיא כלליות כל הקדשות וכל השכליים פרטיים, שכלם נחרבו ונתקלקלו על־ידי עוונות ישראל, ולא נשאר כי אם בחינת שכל הכולל, ששם אין פגם מגיע, אבל אי אפשר לקבל ממנו מחמת רבוי אור, ועל־כן באמת אז הוא בחינת שבירת כלים, שהוא בעצמו בחינת חרבן בית־המקדש וכליו, שכל הבית־המקדש וכליו היו בחינת כלים וצנורות וכו', להמשיך חיות והמתקות משכל הכולל, מבחינת קדשי קדשים, ועכשו נשבר ונחרב הכל, ואז אין יונקים כי אם מבחינת השכל הכולל בעצמו, ואף־על־פי שאי אפשר לינק ממנו מחמת רבוי אור שגורם שבירת כלים, שמשם אחיזת הקלפות וכו', חס ושלום, באמת אין יונקים ממנו כי אם מעט דמעט בתכלית הצמצום וההעלם וההסתרה, אבל על כל פנים מעט החיות שיש להעולם כדי שיתקים ולא יחרב לגמרי בתשעה באב בעת חרבן בית־המקדש, הוא רק מבחינת הקדשה העליונה הנעלמת שהוא בחינת השכל הכולל, בחינת קדשי קדשים,

וכמובן בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות, שבעת תקף שליטת הסטרא אחרא, דהינו בתקף הגלות, בתקף הירידה של נפש מישראל כשנופל מאד, חס ושלום, לסטרא דמסאבא חס ושלום, אז דיקא אינו יכול לקבל חיות משום קדשה פרטית כי אם מבחינת הקדשה העליונה מאד, שהיא יכולה להתעלם ולהסתר גם במקומות הטמאים לגמרי, ולהחיות הנופלים לשם, חס ושלום, בבחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" - 'אני ולא מלאך' (הגדה של פסח), שבארץ מצרים שהיתה מלאה גלולים וטנופים וישראל היו משקעים שם במ"ט שערי טמאה, אז דיקא לא היה להם חיות כי אם מהשם יתברך בעצמו, כביכול, שהוא בחינת קדשה העליונה מאד, בחינת שכל הכולל וכנ"ל, וכמבאר בהתורה "וביום הבכורים", 'הסתרה שבתוך הסתרה' וכו' (סימן נו), עין שם. וכן מובן ומבאר בהתורה על פסוק "ואיה השה לעולה" (בלקוטי תנינא סימן יב) עין שם, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, עין שם.

וזהו בחינת חליצת המנעלים בתשעה באב וכן במנדה ואבל, שכלם בחינה אחת, שמחמת תקף הסטרא אחרא והדינים וסטרא דמותא אז, חס ושלום, על־ידי חרבן בית־המקדש, שהוא בחינת בטול ופגם השכליים הפרטיים כנ"ל, וכן מנדה שעבר על מצות התורה, שהוא גם כן בחינת פגם השכליים הפרטיים כנ"ל, וכן אבל - שנפטר נפש מישראל, ש הוא בחינת עצה ושכל פרטי, על־כן אז אי אפשר לקבל משום קדשה פרטית כדי שלא יתאחזו הקלפות יותר, על־כן אי אפשר לקבל חיות כי אם מהקדשה העליונה בעצמה, מבחינת שכל הכולל בעצמו בדרך העלם והסתרה בתכלית הצמצום, ועל־כן אז הוא גם כן חליצת המנעלים כמו ביום־הכפורים, כי בכל עת שצריכין לקבל מבחינת הקדשה העליונה, בחינת השכל הכולל בעצמו, אז צריכין בחינת חליצת מנעלים, רק שביום־הכפורים עולין לשם מחמת גדל העת רצון שמאיר אז מחמת גדל כח התשובה של ישראל, ואז מקבלין האור בשפע גדול וממתיקין כל הדינים, כי אז הוא בחינת יום כפורים תרין, שהמלכות מתחברת עם הבינה יחד, שהיא בחינת קדשי קדשים וכנ"ל. אבל בתשעה באב הוא מחמת בחינת הירידה, שמחמת חרבן בית־המקדש פגם השכליים הפרטיים אז יורדת המלכות, ואז צריכה הבינה, שהיא בחינת קדשי קדשים, לירד עמה כדי להחיותה בנפילתה שלא תפל לגמרי, חס ושלום, שזהו בחינת (רות א, יט): "ותלכנה שתיהם" – תרין ההין כחדא (תקוני זהר י.). שזהו בחינת "בכו תבכה" (איכה א, ב) – שתי בכיות על שתי חרבנים, על ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, ש הוא בחינת מה ששכל הכולל, בחינת בינה, צריך להתעלם בגלות להחיות בחינת המלכות כלליות העולם, כלליות הצמצומים, כי אי אפשר לה לקבל כי אם מבחינת קדשה העליונה בעצמה כנ"ל, ועל־כן אז הוא גם כן בחינת חליצת המנעלים, מחמת שמעט החיות מקבלין רק מהשכל העליון הכולל, שהוא בחינת קדשה העליונה מאד, שמשם דיקא מקבלין חיות בהעלם גדול, בעת הירידה והגלות כנ"ל, ועל־כן צריכין חליצת מנעלים אז גם כן, כי שם בבחינת קדשה העליונה הנ"ל - צריכין חליצת מנעלים, בבחינת (שמות ג, ה): "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא", כנ"ל.