# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/24/

וזה בחינת חליצה של היבמה שכשאינו רוצה (היבם) ליבמה - אינה יכולה להפרד ממנו כי אם על־ידי החליצה, כי צריכין חליצת מנעלים כדי לעלות לבחינת קדשי קדשים, לבחינת שכל הכולל ששם מבטלין הקשר בשרשו, וכנ"ל.

כי המנעלים הם בבחינת תקון שלמות העצה, כי המנעלים הם שמירה לרגלין מיניקת הקלפות שלא יתאחזו בבחינת הרגלין, ששם אחיזתם דיקא, בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות". כי עקר התגברות הקלפות והסטרא אחרא הם על בחינת העצות דקדשה שהם בחינת רגלין, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן כב ועוד), כמו שכתוב (שמות יא, ח): "וכל העם אשר ברגליך". ודרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): 'ההולכים אחר עצתך'. כי רגלין הם בחינת נצח והוד, שהם בחינת עצות, כידוע, כי בעצם שרש השכל אין לנו תפיסה כלל, וגם שם אין להקלפות שום אחיזה כלל, כי שם כתיב (תהלים ה, ה): "לא יגרך רע" (עין זהר בראשית כז.). רק כל התגברותם הוא למטה, במקום הרגלין, שהוא בחינת העצות, הינו כשרואין עצות דקדשה, שהם כלליות התרי"ג מצוות, שהם תרי"ג עטין דאוריתא וכל שאר העצות דקדשה הכלולין בהם, אזי הסטרא אחרא מתגברת להחליש העצות, חס ושלום, ולהטיל בהם ספק, ומהפך לו הדרך, ומכניס בו טעיות וספקות ובלבולים בכל העצות דקדשה, עד שלפעמים מהפך לו העצה לגמרי עד שאומר לרע טוב ולטוב רע, ומתיר את האסור ואוסר את ההתר וכו'. ולפעמים מכניס בו ספקות ובלבולים עד שאינו יודע לשית עצות בנפשו בשום דבר ועצתו חלוקה תמיד, כי הקלפות הם בחינת זהמת הנחש, שהם בחינת עצות דסטרא אחרא, בחינת "הנחש השיאני" (בראשית ג, יג) - לשון עצה, שהם רוצים לקלקל ולהכניס ספקות בעצה דקדשה (סימן ז). והמנעלים, שהם שמירה לרגלין מאחיזת הקלפות, הם בחינת תקון שלמות העצה, ועל־כן נקראים מנעלים, לשון נעילה וסגירה, כי הם חוצצין בפני הקלפות שלא יתאחזו ברגלין דקדשה, שהם בחינת העצות דקדשה, שלא יוכלו הקלפות להכניס ספקות בהעצה דקדשה, ש הוא בחינת רגלין, ולא יוכלו לחלק את העצה לשנים, חס ושלום, רק תהיה העצה שלמה, נעולה וסגורה בלא ספק וחלקה.

כי המנעלים דקדשה נמשכין מבחינת אור התפלין, שהם בחינת "כתנות עור" (תקוני זהר, תקון סט, קטו:) וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סא.): 'כתפלין כך מנעלים'. ותפלין הם בחינת אמת, בחינת יעקב, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן מז). כי העצות, שהם בחינת רגלין, הם בחינת דרך שנעשה על־ידי הרגלין, כי כשיודע העצה איך להתנהג - זהו בחינת שיודע הדרך לילך, ועל־כן כל התורה, שהיא בחינת עצות והנהגות דקדשה - נקראת "דרך", כמו שכתוב (דברים ה, ל): "בכל הדרך אשר צויתי אתכם תלכו". וכתיב (תהלים קיט, לב): "דרך מצותיך ארוץ", וכיוצא בזה הרבה, וכשאין יודע העצה איך להתנהג והעצה חלוקה אצלו - זהו בחינת שאינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך, ועל זה בקש דוד המלך, עליו השלום (שם קמג, ח): "הודיעני דרך זו אלך" וכו'. (שם קיט, לה) "הדריכני בנתיב מצותיך" וכו',

ועקר תקון שלמות העצה לידע באיזה דרך לילך - הוא על־ידי האמת, כי האמת הוא אחד, וצריך כל אדם כשמספק באיזה דרך והנהגה איך להתנהג ואינו יודע לשית עצות בנפשו, עקר תקנתו הוא האמת! - שיראה למשך עצמו רק אל האמת לאמתו, ולהסתכל רק על האמת, ולבקש מהשם יתברך שיוליכהו וידריכהו בדרך האמת, כמו שכתוב (שם כה, ה): "הדריכני באמתך ולמדני" וכו'. וכמו שכתוב (שם פו, יא): "הורני ה' דרכך אהלך באמתך" וכו'. וכמו שכתוב (שם מג, ג): "שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך". ועל־ידי אור האמת זוכה לעצה שלמה.

אבל כדי שלא יתגברו הקלפות בכל פעם להתאחז, חס ושלום, ברגלין, שהם בחינת עצות, ולבלבל העצה בכל פעם, על־כן נמשך מבחינת אור האמת, בחינת המנעלים שהם בחינת שמירה לרגלין, שהם נועלין וסוגרין העצה דקדשה שלא יגע בהן זר - לבלבלה ולחלקה, חס ושלום, כי המנעלים נמשכין מאור האמת מבחינת תפלין כנ"ל, כי המנעלין נמשכים גם כן מבחינת החשמ"ל, שלמטה ברגלין נתגשם לבוש החשמ"ל בבחינת מנעלים, כידוע (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ג). והחשמ"ל נמשך מאור האמת שבלב, כמבאר בהתורה 'אשרי־העם־זרקא' (סימן לה), עין שם.