# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/4/

וזהו "והיה מספר בני ישראל כחול הים וכו', והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע ב, א). ופרש רש"י: 'מה ענין נחמה וצרה סמוכים זה לזה? אלא, משל למלך שהיה לו כעס עם אשתו, ושלח אחר הסופר לכתב לה גט, בתוך כך נתפיס עם אשתו, אמר שיצא חלוק אי אפשר, צא וכפל לה כתבתה' וכו'; הינו כנ"ל. כי עקר הגט שהוא ספר כריתות נמשך על־ידי שחוזרין ונכללין בשכל העליון, ושם מבטלין הקשר שביניהם כנ"ל, אבל תכף כשעולין לשם - נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם.

ועל־כן שכיח הרבה פעמים שהאיש מתקוטט עם אשתו כמה פעמים עד שבאים אל הרב לכתב לה גט, ואז דיקא מתרצים ומתפיסים, וזהו מבחינה הנ"ל, כי תכף כשנתעורר בחינת גט, שצריכין להמשיך הפרוד, בטול הקשר משכל העליון הכולל הנ"ל, אבל שם נמתק הכל, על־כן מאחר שדברו מגט - נמשך לפעמים עליהם משם דיקא בחינת המתקה מבחינת שכל הכולל שממתיק הכל, שמשם צריכין להמשיך בטול הקשר שביניהם כנ"ל, וגם משם נמשך כל ההתחברות וכל ההמתקות כנ"ל. ועל־כן יכולין להתרצות על־ידי־זה דיקא, כי נמשך המתקה ופיוס מהשכל העליון הכולל שרצו לעלות לשם לבטל שם הקשר על־ידי הגט, וכיון שהכינו עצמם לעלות לשם, לבטל הקשר - נמשך עליהם הארה והמתקה משם, ועל־ידי־זה חזרו ונמלכו ונתרצו ונתפיסו עכשו דיקא, כי עקר כל ההמתקות ובטול כל המחלקת נמשך משם דיקא כנ"ל. אבל בני־אדם אין יכולים לקבל משם כי אם הארה בעלמא, ועל־כן על־פי רב נגמר הגט, כי אין להם כח להמתיק המחלקת שביניהם רק, אדרבא! עולין לשם לבטל הקשר בשרשו, שהוא בחינת הגט כנ"ל.

אבל השם יתברך הוא חפץ חסד, וכבר בחר בנו מכל העמים במעמד הר סיני שנקרא "יום חתנתו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כו:), "ביום חתנתו" (שיר השירים ג, יא) – 'זה מתן תורה'. וכבר נשבע לאבותינו ולנו שלא לרחקנו לעולם, כמו שכתוב (ירמיה לג, כ-כא): "אם תפרו את בריתי היום וכו' גם בריתי תפר" וכו'. וכמו שכתוב (ויקרא כו, מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים" וכו'. וכן הרבה הבטחות שהבטיח לנו שאנחנו עם סגלתו לעולם ועד, וכמו שכתוב (ישעיה נ, א): "איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה" וכו'. על־כן מה שהשם יתברך מזכיר לפעמים לשונות של התרחקות, חס ושלום, אין כונתו כי אם בשביל התקרבות, כמשל המלך הנ"ל שקרא לסופר לכתב גט וכו', ואחר־כך הוסיף לה כתבתה על־ידי־זה דיקא, כי על־ידי־זה דיקא שקרא לסופר לכתב גט להרחיקה, חס ושלום, וההתרחקות לבטל הקשר שיש ביניהם מכבר, אי אפשר כי אם כשעולין עד בחינת חכמה עלאה שכל הכולל, שאי אפשר לבטל הקשר כי אם שם בשרשו העליון כנ"ל, והשם יתברך מלא רחמים ותכף כשעולין לשם - אזי תכף נכמרין רחמיו המרבין, ואזי נתהפך הדבר, ולא מבעיא שאינו מבטל הקשר שם, חס ושלום, אדרבא! ממשיך משם הארה גדולה לבטל כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם, וכל הכעסים וכל הקפדות שהיה לו על ישראל מעולם בכלל ובפרט, הכל ממתיק ומבטל על־ידי בחינת חכמה עלאה שנתעורר להמשיך הארה משם, בבחינת ספר כריתות, חס ושלום, כי עכשו נתהפך, ואדרבא! נמשך משם המתקה גדולה להמתיק הכל, כי כל עקר כונתו שקרא הסופר לכתב גט, דהינו מה שהזכיר שם התרחקות, חס ושלום, כל כונתו היה לטובה גדולה בשביל התקרבות. וזהו בחינת התרחקות תכלית התקרבות, המובא בדברי רבנו ז"ל (סימן מח תנינא). כי דיקא על־ידי שהזכיר בחינת התרחקות שצריכין להמשיך בטול הקשר, חס ושלום, משרשו העליון מבחינת חכמה עלאה, תכף נכמרו רחמיו ונמשך משם המתקה גדולה, ונמתק הכל וכנ"ל. וזהו "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע ב, א). 'במקום' דיקא, כי דיקא במקום ההתרחקות בחינת גט, חס ושלום, שרצה לכתב במקום הזה דיקא יתהפך וימתק הכל ו"יאמר להם בני אל חי", כי משם דיקא נמשך כל ההמתקות שבעולם, וכנ"ל.