# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/5/

וזהו בחינת הפרת נדרים, מה שהבעל מפר נדרי אשתו (יורה דעה סימן רלד, סעיף ב). כי נדרים הם בבינה, שהיא בחינת קדשי קדשים, בחינת שכל העליון הכולל, בחינת יום־הכפורים, כידוע (זהר פנחס רנה.), שאז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים, להאבן שתיה, בחינת קדשי קדשים - לכפר על כל עוונות ישראל, שהוא בחינת המתקות כל הדינים שבעולם, כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון (כמו שאמרו רבותינו ז"ל שבת נה.), שכל היסורים והדינים, חס ושלום, הם על־ידי חטאים, חס ושלום, וכפרת עוונות שממשיך הכהן הגדול מהאבן שתיה זהו בחינת המתקות כל הדינים, וכנ"ל.

ועל־כן אומרים 'כל נדרי' ביום־הכפורים, כידוע. כי נדרים הם בבחינת יום־הכפורים, בחינת קדשי קדשים, בחינת שכל העליון הכולל, הינו כי הנדר הוא שהאדם אוסר על עצמו דבר, ואזי הדבר אסור עליו כשאר כל האסורים שבתורה, והוא פלא! איך יהיה כח להאדם לעשות לעצמו תורה חדשה - לאסר אסר על נפשו מה שאינו כתוב בתורה?! אך הוא על־פי הנ"ל, כי 'אוריתא מחכמה עלאה נפקת' (זהר בשלח סב.), וכל אדם יש לו חלק בתורה, כי האדם הוא התורה, כמו שכתוב (במדבר יט, יד): "זאת התורה אדם". כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים (סימן צב ועוד). ועל־כן על־ידי הנדר, שהוא בחינת שכל העליון שרש התורה - יש כח להאדם להמשיך על עצמו משם אסור חדש, שיהיה אסור עליו באסור גמור מן התורה, כי משם, מבחינת נדר - נמשך כל התורה כנ"ל, וכל אדם יש לו כח לעלות לשם על־ידי הנדר, ולהמשיך לעצמו אסור חדש משם לאסר אסר על נפשו על־ידי הנדר, ואז הדבר הזה אסור עליו כשאר אסורים שבתורה. נמצא, שעשה לעצמו תורה חדשה על־ידי הנדר. כי מבחינת הנדר שהוא בחינת שכל העליון הכולל יכולין להמשיך הארה חדשה אל התורה, כי כל התורה נמשך משם, כנ"ל.

ועל־כן יש כח ליחיד ממחה או לשלשה הדיוטות להתיר הנדר (יורה דעה, סימן רכח, סעיף א), כמו שכתוב (במדבר ל, ג): "לא יחל דברו" – 'הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין לו' (חגיגה י.). כי עקר ההארה מבחינת שכל הכולל אי אפשר להמשיך כי אם על־ידי צדיק הדור, שהוא בחינת יחיד ממחה, שהוא עקר בחינת שכל הכולל כנגד שאר העולם, כמבאר שם בהתורה הנ"ל (אות ז). ועל־כן היחיד ממחה יכול להתיר נדרו, כי הוא יכול להמשיך הארה גדולה ביותר מבחינת חכמה עלאה, שכל הכולל, שעל־ידי־זה נתבטל נדרו הנמשך משם, כי החכם שהוא עקר בחינת שכל הכולל - יש לו כח לבטל כח נדרו שהוא בחינת הארה בעלמא שנמשך משם.

וכן שלשה הדיוטות יכולין גם כן לבטל הנדר - כי שלשה מישראל הם בחינת קדשה משלשת, שהיא בחינת כלליות הקדשה, בחינת קדוש קדוש קדוש, שבזה כלולים כל ההמתקות. כי הצמצום שיש לו כח מהשכל שנקרא קדש, כנ"ל, כשממתיקין אותו אזי היא קדשה כפולה, כי אזי נמשך השכל, שהוא בחינת קדש, לבחינת הצמצום, ואזי גם הצמצום והדין נקרא קדש על־ידי שנכלל בהשכל שנקרא קדש, אבל אין כח להשכל הקדוש לבדו להמתיק הצמצום שיהיה נקרא קדוש גם כן, כי אם כשמקבל כח מהשכל העליון הכולל, שהוא קדשי קדשים. וזהו בחינת קדשה שלישית, ש הוא בחינת קדשה העליונה, בחינת קדשי קדשים, וזהו בחינת 'קדשה משלשת', הינו קדשה העליונה, בחינת שכל הכולל קדשי קדשים. וקדשת השכל וקדשת הצמצום שנכלל גם כן בתוך קדשת השכל, שזהו המתקתו בשרשו כנ"ל. וכל מקום שיש שלשה מישראל, שהם בית דין - הם בבחינת תלת אבהן, בחינת קדשה משלשת הנ"ל, ועל־כן יש להם כח לעלות לשכל העליון ששם שרש הנדר ולבטל הנדר שנדר זה ולהתירו, כמו היחיד ממחה שמתיר גם כן הנדר על־ידי שיש לו כח לכלל ביותר בבחינת השכל העליון הכולל, שעל־ידי־זה התר הנדר הנמשך משם, וכנ"ל.

וזהו בחינת הפרת נדרים של הבעל והאב - כי הבעל הוא בחינת השכל הממתיק הצמצום והדין שהיא בחינת בת זוגו וכנ"ל, ועקר ההמתקה הוא על־ידי שמקבל משכל הכולל וכנ"ל, ועל־כן יש לו כח להפר נדרה, כי אין לה כח לקבל מבחינת שכל הכולל שמשם נמשך הנדר, כי אם על־ידי בעלה דיקא, וכנ"ל. ועל־כן כל נדריה תלויים בו דיקא, כי "אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל, יד), כי המשכת ההארה משכל הכולל אליה שמשם הנדר - הוא על ידו דיקא, ועל־כן יש לו כח לקים נדרה או להפרו, כי הכל תלוי בו, וכנ"ל. וכן האב הוא בחינת שכל הכולל נגד בתו, על כן נדרה בידו, ויכול להפרו, וכנ"ל.