# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/63/7/

ועל־כן יעקב אבינו בעת שהלך לשא אשה, אז דיקא פגע במקום ההוא (בראשית כח, יא), שהוא מקום האבן שתיה, מקום קדשי קדשים, ושם נכללו כל האבנים באבן שתיה, בבחינת קדשי קדשים, שהוא בחינת המתקת כל הצמצומים והדינים, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל (אות ז). כי כבר מבאר, שגם עקר הקשר שבין איש לאשתו על־ידי חפה וקדושין נמשך גם כן מבחינת שכל העליון הכולל, שמשם ממשיך הארה לקשרה אליו שימשיך תמיד שכל משם, להמתיק הצמצום והדין שהוא בחינת האשה הנשאת אליו, שזהו בחינת כתבה וקדושין וכנ"ל, ועל־כן נקראין 'קדושין' לשון 'קדש', שהוא השכל שנקרא קדש, שמשם המתקת הצמצום וכנ"ל. ועל־כן אז דיקא בעת שהלך יעקב לבקש זווגו - אז דיקא זכה לבחינה זאת לכלל בתוך השכל העליון, בחינת קדשי קדשים, ולכלל שם כל הצמצומים וכל השכליים וכל הנפשות, שזהו בחינת כל השנים עשר אבנים שנכללו באבן אחת, באבן שתיה, בבחינת קדשי קדשים כנ"ל, ועל־ידי־זה דיקא זכה לישא אשה יראת ה', ולהוליד שנים עשר שבטים קדושים, כי זכה להמתיק כל הצמצומים בשרשם, שזהו בחינת נשואין וכנ"ל, ועל־כן אז תכף כשראה זאת, מיד (שם כח, כ): "וידר יעקב נדר" וכו', כי אז בודאי היה צריך לעלות למקום הנדר, שהוא בחינת שכל הכולל, בחינת קדשי קדשים, שזהו בחינת 'כל נדרי' שאומרים ביום־הכפורים, וכנ"ל.