# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/64/13/

כי עקר חטא אדם הראשון היה על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי שנתאחזה הסטרא אחרא, שהוא נחש הקדמוני, בבחינת חכמה תתאה, השכל התחתון הנ"ל, שהוא בחינת חוה אשה, ועל־ידי־זה פתה אותה, עד שאכלה מ"עץ הדעת טוב ורע" שהם בחינת חכמות חיצוניות וכו' (עבודת הקדש חלק ג פרק יט), כמו שנאמר שם במאמר הנ"ל. והשם יתברך ברחמיו השתדל לחתכה משם על־ידי התוכחה שהוכיח אותם מיד ואמר לו (בראשית ג, ט): "איכה, המן העץ" וכו'. וקלל אותם וכו' והכל לטובה, כי כל זה הוא בחינת תוכחה בדרך בזיון, כי הוכיח אותם אז ואמר להם: "המן העץ" וכו', וגם קלל אותם, שזה בחינת בזיונות, הינו בחינת תוכחה בדרך בזיון, והכל לטובה כדי שיתגלה על־ידי־זה החסד שמתגלה על־ידי תוכחה דיקא, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם מה שמובא שם שצריכין לקבל התוכחה אף על־פי שהיא בדרך בזיון וכו', ועל־ידי־זה נתגלה אז חסד גדול, דהינו מה שעשה יומו של אדם ליומו שלו, שהוא אלף שנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שוחר טוב פרק כה), שעל זה נאמר (תהלים כה, ו): "זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה". כמו שפרש רש"י שם, ואז נאמר (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם". זה בחינת מנעלים שהם שמירה לרגלין, כי עתה צריכין מנעלין דיקא, בחינת כתנות עור, לשמירה, והם נמשכין מבחינת כתנות אור, מבחינת אור הפנים שמקבלין בשלש רגלין וכו' כנ"ל, ועל־כן כשאינו רוצה ליבם, שזה מורה שפגם בכל זה כנ"ל, על־כן "וחלצה נעלו מעל רגלו" כנ"ל.