# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/64/15/

וזה בחינת סוטה, שצריכין לקח מעפר שבקרקע המשכן לתן אל המים המרים ועל־ידי־זה נבדקת (במדבר ה, יז). כי הבעל חיב לקנאות לאשתו 'אל תסתרי' (אבן העזר סימן קעח סעיף ב), זה בחינת תוכחה הנ"ל שמוכיח אותה שלא תסתיר עצמה, ואף־על־פי שהוא בדרך בזיון, כי בודאי הוא לה בזיון גדול מה שחושדה ומקנא לה, אף־על־פי־כן היא מחיבת לקבל התוכחה, ועל־ידי־זה דיקא נתגלה חסד ואהבה, בבחינת 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה - לאו רחימותא רחימו' (זהר ויחי רמה.), שדיקא על־ידי הקנאה, שהיא בחינת תוכחה, על־ידי־זה נתגלה אהבה, שהוא בחינת חסד, בחינת (מיכה ו, ח): "אהבת חסד", וזה החסד הוא עקר תקונה ועליתה, כי על־ידי החסד חותכין אותה מהארבע מלכיות ומעלין אותה אל אור הפנים שבשלש רגלים, שמשם כל חיותה וקיומה כנ"ל.

ועל־כן כשעוברת על דבריו ונסתרה, אזי נבדקת על־ידי המים המאררים שנותנין בהם מעפר שבקרקע המשכן דיקא, כי בהמשכן ובית המקדש שם עקר אור הפנים, כי לשם עולין ברגלים לראות פני ה' - לקבל אור הפנים, כמו שכתוב (דברים טז, טז): "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' במקום אשר יבחר" וכו'. ועל־כן על־ידי העפר הזה דיקא נבדקת, כי עקר החבור דקדשה הוא בבחינת השגת אלקות על־ידי הצמצומים, שהם בחינת מלכות, חכמה תתאה, בחינת אשה יראת ה', שעקר חיותה על־ידי אור הפנים שמקבלין בבית־המקדש בשלש רגלים כנ"ל, ועל־כן שם נבדקת על־ידי העפר הקדוש הזה, כי משם כל חיותה וקיומה כנ"ל, ועל־כן אם נטמאה אינה יכולה לקבל חיות משם, אדרבא! עפר המשכן נוקם בה "וצבתה בטנה" וכו', כי פני ה' נוקם ברשעים, כמו שכתוב (תהלים לד, יז): "פני ה' בעושי רע להכרית" וכו', אבל אם לא נטמאה וטהורה היא, אזי "ונקתה ונזרעה זרע", כי כל חיותה משם וכל ההולדה משם כנ"ל.

ועל־כן מוחקין פרשה של התורה לתוך המים, כי התורה היא בחינת פני ה', בחינת 'שבעים פנים לתורה', וכתב אותיות התורה הם בחינת הצמצומים שמצמצם את עצמו בחינת החכמה עלאה בצמצומים של אותיות הכתב, כי אינה יכולה לקבל ממנו כי אם על־ידי־זה כנ"ל (אות ו) לענין כתבה וגט, עין שם (אוריתא מחכמה עלאה נפקת), ועל־כן דיקא על־ידי אותיות הקדושים של כתיבת הפרשה של התורה היא נבדקת, כי "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד, י), וכמו שכתוב (דברים יא, יח): "ושמתם", זכה - נעשה לו סם חיים, לא זכה - נעשה לו סם מות (יומא עב:), כי אלו אותיות התורה, שהם בחינת פני ה', שמהם מקבלין חיות כשזוכין, הם בעצמן נוקמין בו כשאינו זוכה ונעשין לו סם מות, רחמנא לצלן. ועל־כן נקראת סוטה על שם הרוח שטות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא נשא ה) על פסוק (במדבר ה, יב): "כי תשטה אשתו" - שאין המנאפין מנאפין אלא אם כן נכנס בהם רוח שטות, כי הוא רוח שטות בודאי, כי נמשך מבחינת חכמות חיצוניות שהם בחינת כסילות ושטות כשנופל, חס ושלום, החכמה תתאה, בחינת מלכות ביניהם, שזה בחינת "זעקת מושל בכסילים" (קהלת ט, יז), כמו שמובא שם במאמר הנ"ל, עין שם, וכמבאר לעיל מזה.

ועל־כן עקר הבדיקה על־ידי המים קדושים שבכיור, כי מים מטהרין מכל הטמאות, כי המים הם בחינת מימי החסד, בחינת החסד הנ"ל שעל ידו קוצרין את המלכות מהסטרא אחרא, בבחינת "קצרו לפי חסד" כנ"ל, כי המים הם בחינת חסד ונמשכין מגבורות בחינת גבורות גשמים, וכמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קנד:) 'מים אנון לימינא' וכו', הינו כי המים הם בחינת חסד הנ"ל שנתגלה על־ידי התוכחה דיקא, ש הוא בחינת גבורות, ועל־כן בתוך התוכחה שהוכיח משה רבנו את ישראל הזכיר בה מים, כמו שכתוב (ויקרא כו): אם בחקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכו'. ואם לא תשמעו וכו', ונתתי את שמיכם כברזל וכו', וכן, "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". כי מימי החסד נמשכין על־ידי תוכחה דיקא, ועל־ידי־זה דיקא חותכין את המלכות חכמה תתאה מהסטרא אחרא, שעל־ידי־זה זוכין להשגות אלקות, ויודעין ומכירין אתו יתברך שזה עקר התכלית מכל התכליתין, על־כן מזכיר ענין המים ביותר בכל התוכחות, מאחר שעל־ידי־זה חותכין את המלכות, שעל־ידי־זה באין להשגות אלקות, שזה עקר התכלית.

ועל־כן מים מטהרין מכל הטמאות, ואין אשה נטהרת לבעלה כי אם על־ידי המים, כי כל הטמאות נמשכין מבחינה הנ"ל, כשהסטרא אחרא מתגברת ויונקת ממלכות דקדשה ביותר, ועקר הטהרה כשחותכין אותה משם, שזה נעשה על־ידי מימי החסד שנמשכין מגבורות שהוא בחינת החסד המתגלה על־ידי התוכחה, שעל־ידי־זה דיקא חותכין את המלכות מביניהם ומעלין אותה אל אור הפנים וכו' כנ"ל.

ועל־כן עקר חפירת הבארות וקיומם היה על־ידי יצחק, כי אברהם אבינו, שהוא בחינת חסד - חפר בארות של מים, שהם בחינת מימי החסד כדי לחתך המלכות, חכמה תתאה הנ"ל ולטהרה מהם, כי אברהם עסק בזה ביותר, כמו שמובא בהתורה הנ"ל, אבל הבארות שלו לא נתקימו, כי סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, כמו שכתוב (בראשית כו, טו): "וכל הבארת אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר" וכו'. וזה מחמת שחסד של אברהם לא נתגלה עדין מתוך תוכחה, ש הוא בחינת גבורות, עד שבא יצחק, שהוא בחינת גבורות, בחינת תוכחה הנ"ל שאז נתגלה החסד מתוך תוכחה, ועל־כן היה עקר תקון הבארות וקיומם על ידו דיקא, כמו שכתוב (בראשית כו, יז): "וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם" וכו'. כי עקר התגלות החסד, בחינת מימי החסד, הוא על־ידי תוכחה דיקא, שהוא בחינת גבורות יצחק, וכנ"ל.

וכל הבדיקה של הסוטה הוא על־ידי הכהן איש חסד, שהוא בבחינת אברהם, כמו שכתוב (תהלים קי, ד): "אתה כהן לעולם". כי מבאר שם בהתורה הנ"ל, שאברהם עסק בזה ביותר לחתך המלכות על־ידי החסד וכו', כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. כי הכהנים הם בני לוי, שהוא בחינת גבורות, בחינת תוכחה, הינו בחינת חסד המתגלה על־ידי התוכחה שעל־ידי־זה חותכין את המלכות ומעלין אותה אל אור הפנים וכו' וכנ"ל;

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

הלכה ה' - בהלכות פריה ורביה הלכה ה'