# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/64/4/

וזה בחינת עריות, שכל הקרובות אסורות, כדי שלא יתאחזו מהחבור החכמות חיצוניות שכל חכמתם בדרך קרבה ודמיון כנ"ל. כי עקר החבור דקדשה של חכמה עלאה עם חכמה תתאה, שהם בחינת איש ואשה, צריך להיות בבחינת "ממרחק תביא לחמה" וכנ"ל, כי הסטרא אחרא היא בבחינת 'שארי בחבורא וסים בפרודא' (זהר משפטים צה.), כמו שמובא במקום אחר (סימן סג). כי הם רוצים לחבר דבר בדבר בדרך ההקש והדמיון, ולהגיע על־ידי־זה לידיעתו יתברך. ועל־כן 'סים בפרודא', שהוא בחינת (משלי טז, כח): 'נרגן מפריד אלוף', כי בדרך זה אי אפשר להגיע אליו כנ"ל. אבל ישראל קדושים מזהרים (שמות יט, כא): "פן יהרסו אל ה'" לעלת, רק עומדים ממרחק ומאמינים בו יתברך באמונה לבד. וזה בחינת (שם ג, ו): "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים", שאפלו משה רבנו, עליו השלום, הסתיר פניו וירא מהביט אל האלקים, ועל־ידי־זה דיקא זכה להשגות עצומות באלקותו יתברך בחינת (במדבר יב, ח): "ותמונת ה' יביט" וכו' (ברכות ז.). וזה בחינת (ישעיה נז, יט): "שלום שלום לרחוק ולקרוב", שדיקא על־ידי התרחקות הוא מתקרב, וכנ"ל.