# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/64/7/

ועל־כן צריך להזכיר בגט - שמו, ושמה, ושם מקומם, והזמן (אבן העזר סימנים קכז, קכט), כי השם והמקום והזמן הם בחינת כלליות הצמצומים של כלל הבריאה, כי כל דבר ודבר של הבריאה יש לו שם מקום וזמן, והשם יתברך ברא הכל ומחיה ומקים הכל על־ידי שצמצם עצמו בכמה צמצומים מאין סוף עד אין תכלית, עד שנתהוה בחינת צמצום השם והמקום והזמן, שבהם כלול כל הדברים שברא, והכל נברא בשביל האדם, כדי שיבין וישיג אלקותו יתברך על־ידי שיקדש ויטהר עצמו, עד שיזכה להשגות אלקות על־ידי הצמצומים הנ"ל. וכבר מבאר, שעקר חבור איש ואשה הוא רק בשביל זה, כדי להמשיך המחין של השגות אלקות על־ידי־זה, על־ידי הצמצומים הנ"ל, ועל־כן כשמפרידה מאתו - צריך להזכיר בהגט השם והמקום והזמן, שהם כלל הצמצומים, ששם צריך להפרידה מאתו. כי יש בהצמצומים שתי בחינות, לפעמים הם בשביל המשכת השפע, ולפעמים להפך, חס ושלום, בשביל נעילת וסגירת השפע, הינו כשצריכין להמשיך שפע, אזי הצמצומים הם לטובה גדולה, כדי להמשיך השפע על ידם דיקא, כי בלא הצמצומים לא היה אפשר להמשיך מחמת רבוי אור, כי 'רב טובה אי אפשר לקבל', ועל־כן הצמצומים הם טובה גדולה, כי הם בחינת כלים וצנורות להמשיך הדעת והשפע על ידם, אבל לפעמים כשאין רוצין להשפיע, אזי מצמצמין הצמצומים יותר ויותר, עד שחס ושלום, נסגרין הצנורות לגמרי ואין השפע יורדת למטה. וגם זה לטובה, כדי שלא ינקו מהשפע אותם שאינם צריכים לינק משם. וזה בחינת הגט שמצמצם עצמו בבחינות הצמצומים הנ"ל, שהם בחינת תמונות אותיות הכתב שכלולים בשם ומקום וזמן, ומצמצם עצמו בבחינת פרוד, דהינו בחינת סגירת וסתימת הצמצומים לגמרי, שאותן הצמצומים שעל ידם היה משפיע בה וכנ"ל, אותם דיקא הוא סוגר וסותם עתה שלא ישפיע בה עוד, ועל־ידי־זה הוא כורתה ומפרידה ממנו, כי נפסק הקשר, מאחר שנסתמו צנורות הצמצומים שעל ידם היו מקשרים יחד וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ה.): "ויצאה והיתה" - 'מקיש הויה ליציאה' לענין כמה דינים. כי בודאי ההויה והיציאה הם שוין, כי שניהם בבחינה אחת על־ידי בחינת הצמצומים הנ"ל, רק שבההויה - הצמצומים בשביל השפע דרך צנורות, וביציאה - הוא בבחינת סתימת הצנורות האלו בעצמם, ועל־כן מקיש אותם להדדי, וכנ"ל.

הלכות יבום וחליצה