# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/533/64/8/

וזה בחינת יבום וחליצה. כי האדם בא לעולם רק בשביל זה - כדי שימשיך השגות אלקות על־ידי הצמצומים, וצריך שישאיר השארה אחריו בעולם, דהינו בנים כדי שהם ימשיכו אחריו השגות אלקות, כי משם נמשכה נשמתם כנ"ל. כי כל מה שמסבב השם יתברך בבריאת עולמו וקיומו, הכל כאשר לכל הוא רק בשביל זה, כי כל הבריאה היא 'בגין דישתמודעין ליה' (זהר בא מב:), כידוע. וכשאין האדם מניח זרע בעולם, חס ושלום, אזי אין נשמתו יכולה לעלות אל מנוחתה ואל מקומה, דהינו לאור הפנים, מחמת שלא השתדל לחתך ולהעלות את המלכות חכמה תתאה מבין הארבע מלכיות, ולהעלותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים, שעל־ידי־זה היה זוכה להשגת אלקות, והיה זוכה להמשיך ידיעת אלקותו לדורות הבאים, שזהו בחינת 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה', בחינת (שמות יג, ח): "והגדת לבנך" וכו', בחינת "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד, ט), כי משם נמשכים כל הבנים וכנ"ל, וכיון שלא הניח זרע של קימא - פגם בכל זה, ועל־כן אינו יכול לעלות אל אור הפנים, כידוע.

וזה "ישבעו בנים" וכו', אז דיקא "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך" (תהלים יז, יד-טו), כי השלים צלם דמות תבניתו על־ידי הבנים (סימן לז תנינא), אבל כשאין לו בנים, חס ושלום, אזי הוא כאלו ממעט את הדמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סג:), ועל־כן אינו זוכה לבחינת "אחזה פניך", כי אינו יכול לעלות לאור הפנים כנ"ל, כי צלם דמות תבניתו הוא בחינת כלליות השגת אלקות על־ידי בחינת הצמצומים מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון הנ"ל, כי יש שכל שהוא נקרא בחינת ראש, ויש שכל שנקרא בחינת יד, ויש שכל שנקרא רגל, וכן בשאר האיברים, וכן בפרטי פרטיות כל איבר וכל גיד שיש לאדם בפנים ובחוץ, כלם הם כנגד שכליים של השגות אלקות, שהם בחינת שמותיו הקדושים, וכל הדורות באין לעולם בשביל זה - להשלים צלם דמות תבניתו, כביכול, על־ידי ידיעתם אותו יתברך, כי אי אפשר להשלים זה הבנין הנורא בדור אחד, על־כן צריכין להניח בנים כדי שישלים לפי בחינתו צלם אלקים.

ועל־כן כשאין לו זרע - אינו יכול לעלות לאור הפנים, ועל־כן אסורה אשתו להנשא לחוץ אפלו אחר מותו, כמו שכתוב (דברים כה, ה): "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" וכו'. כי האשה יוצאת מבעלה על־ידי מיתתו, מחמת שאז נשמתו נסתלקה מזה העולם, ואין נשאר קשר ביניהם, אבל זה שמת בלא בנים - עדין נשארה נשמתו בזה העולם קשורה ברגלי אחיו (תקוני זהר תקון כו, עב.), כי אינה יכולה לעלות לאור הפנים ונשארה קשורה ברגלי אחיו, בבחינת (רות ג, ז): "ותגל מרגלתיו", ומחמת זה אשתו קשורה בו עדין על־ידי 'ההוא רוחא דשדי בגוה' - שאינו יוצא ממנה, מחמת שאינו יכול להפרד מזה העולם, מחמת שלא הניח זרע בזה העולם להכיר אותו יתברך, אשר בשביל זה בא לעולם כנ"ל, ועל־כן אשתו זקוקה ליבם, כי "אח לצרה יולד" (משלי יז, יז), כי אחיו יש לו כח להקימו לחזר ולהמשיך נשמתו על־ידי הבן שיוליד, כמו שכתוב (דברים כה, כו): "יקום על שם אחיו המת", כידוע.