# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/11/

וזה בחינת כתבת מאתים ומנה (אבן העזר סימן סז), כי עקר בחינת הכתבה הוא שמבטיח לה להעלותה מעניות לעשירות, שזהו בחינת כתבת מאתים. כי מאתים זוז הוא השעור של בטול העניות, כי מי שיש לו מאתים, שוב אינו בכלל עני, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פאה ח, ח): 'מי שיש לו מאתים זוז לא יטל מן הצדקה'. ועל־כן האיש מבטיח לאשתו בכתבתה לתן לה מאתים זוז, שהוא בחינת בטול העניות כנ"ל, כי הוא מחיב להעלותה מעניות לעשירות.

כי זה עקר קדשת הזווג בחינת שמירת הברית, כי עקר הקדשה להתדבק בהשם יתברך, לזכות לחזות בנעם ה' הוא על־ידי שמירת הברית, כמבאר בדברי רבנו ז"ל על פסוק "ומבשרי אחזה אלוק", שעל־ידי בחינת בשר קדש, שהוא שמירת הברית, על־ידי־זה יכולין לחזות אלקות, שהוא בחינת שרש השפע של העשירות, שאז זוכין לקבל הממון בקדשה, כי נתבטל חמדת הממון, שהוא בחינת עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות של השבעים לשון וכו'. כי שרש הממון למעלה הוא קדשה גבה מאד וכו', עין שם בהתורה "צוית צדק". נמצא, ששמירת הברית הוא בחינת הנסיון והמשקל של כל אדם שעומד על המשקל, כי מי שזוכה לקדש את עצמו בקדשת הברית שהוא נקרא צדיק, כידוע (זהר נח נט:), אזי זוכה לדבק את עצמו בהשם יתברך, ולחזות ולהסתכל באלקות, לראות שרש השפע של הממון והעשירות, שהוא שרש הנפשות, כמבאר במקום אחר (סימנים נט, סח). ואז ממשיך הממון והשפע בקדשה גדולה, ואז נשפע כל השפע הקדושה להשכינה וכנסת ישראל, כמו שיהיה לעתיד לבוא כשיבוא משיח ויבנה בית־המקדש במהרה בימינו, שאז יתקים (דברים טו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון". כי יתבטל העניות והדלות מכנסת ישראל, כי השכינה וכנסת ישראל יקבלו כל השפע הקדושה משרשו העליון וזר אל יתערב בתוכם. וכל זה זוכין על־ידי קדשת הברית, שעל־ידי־זה זוכין לעלות למעלה לחזות בנעם ה' - בשרש השפע העליונה, שהוא בחינת צדקה אור הפנים, בחינת (תהלים יז, טו): "אני בצדק אחזה פניך" וכו', ואז זוכין להמשיך כל השפע והעשירות להשכינה וכנסת ישראל לבד בבחינת (מלאכי ג, י): "והריקתי לכם ברכה עד בלי די" וכו'. כי שמירת הברית הוא הצנור של כל ההשפעות, כידוע, ועל־כן זוכין על־ידי שמירת הברית להמשיך כל השפע והעשירות דקדשה לכנסת ישראל לבד.

וזהו בחינת בטול חמדת ותאות ממון, כי עקר תאות ממון שהוא עבודה זרה וכו', הוא על־ידי פגם הברית, שהוא הצנור של השפע כנ"ל, ומי שפוגם בו, חס ושלום, אזי אינו יכול להמשיך השפע אל הקדשה לכנסת ישראל לבד, ואזי, חס ושלום, העכו"ם והקלפות יונקים מהשפע, חס ושלום, ואזי כשיורד השפע למטה - נתעלם ונסתר קדשת אלקות, שהוא שרש השפע, ואז נתגשם העשירות והממון ונתאחזין בו ביותר כל הקלפות והסטרא אחרא, עד שנעשה הממון בחינת עבודה זרה גמורה, שהיא תאות ממון ורדיפת העולם הזה ביגיעה גדולה, שהיא בחינת עבודה זרה כלולה מכל עבודות זרות של השבעים עכו"ם כנ"ל. ואז השכינה וכנסת ישראל, כביכול, בעניות ודלות. ועל־ידי־זה על־פי רב הצדיקים והכשרים בעניות ובחסר, והעכו"ם והרשעים - שלהם עשירות גדול, כי כל השפע של העשירות נמשך להסטרא אחרא שמשם מקבלים העכו"ם והרשעים.

ובאמת העשירות שלהם אינו עשירות כלל, כי כל ימיהם כעס ומכאובות, והם מלאים דאגות ויגונות כל ימיהם, וכל מה שיש להם עשירות וממון יותר - חסר להם יותר ונתרבין דאגותיהם ויגונות שלהם יותר ויותר, בחינת 'מרבה נכסים מרבה דאגה' (אבות ב, ז), עד שהממון והעשירות שלהם מכלה ימי חייהם, כמבאר שם בהתורה "צוית צדק" על פסוק (בראשית ג, יד): "ועפר תאכל כל ימי חייך" וכו', עין שם. וכל זה מחמת שפגמו בברית, ואין מקבלין העשירות בקדשה רק דרך הקלפות והסטרא אחרא כנ"ל, שזהו בחינת גלות השכינה וכנסת ישראל, בחינת מעוט הירח פגימת הלבנה, כי אין השכינה וכנסת ישראל יכולין לקבל השפע מחמת שנפגם הצנור, שהוא בחינת קדשת הברית קדש, ואז כנסת ישראל בחינת עניה ודלה, ורב השפע מקבלין הסטרא אחרא והקלפות, שהם העכו"ם והרשעים, שזהו בחינת פגימת הלבנה, בחינת (בראשית א, יד): "מארת" - חסר. ומחמת שעקר קבלתם ויניקתם של העכו"ם והרשעים הוא מבחינת חסרון ופגימת הלבנה כנ"ל, מבחינת מארת חסר, על־כן הם מלאים חסרונות ויגונות תמיד, בחינת "מארת ה' בבית רשע" (משלי ג, לג), בחינת (שם יג, כה): "בטן רשעים תחסר", כי בהעשירות שלהם נאחזין כל הקלפות והסטרא אחרא, שהם בחינת תאות ממון שהוא עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות וכו', שהם מתאוים תמיד להרבות הון וצועקים ככלבים הב הב (תקוני זהר תקון ו, כב.), וכל מה שיש להם אינו שלהם, כי חסר להם הרבה תמיד, כמו שכתוב (קהלת ו, ב): "איש אשר יתן לו האלקים עשר ונכסים, ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו ולשאת את חלקו" וכו'. כי הם מלאים חסרונות ודאגות ויגונות וכעס ומכאובות בחינת 'מארת' חסר כנ"ל.

ועקר התקון לזה הוא צדקה לעניים הגונים, ולהחזיק לומדי תורה העובדים את ה' באמת, כי על־ידי צדקה משבר תאות ממון כנ"ל, ואז חוזר לדבק את עצמו בשרש השפע דקדשה ולקבל הממון בקדשה, להיות שמח בחלקו ולבלי להיות נבהל להון ואץ להעשיר, רק להסתפק במה שחננו ה' ולבטח בו יתברך תמיד אשר ברכו עד כה והשפיע לו פרנסתו או עשירות עד הנה, שגם עד זקנה ושיבה לא יעזבנו האלקים הרועה אותו מעודו יברכו ויזון אותו בחסדו תמיד, שזהו עקר העשירות, בחינת 'איזהו עשיר השמח בחלקו' (אבות ד, א). ואז זוכין להמשיך כל השפע אל הקדשה, כמו שכתוב: (דברים טו) "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, 'עשר בשביל שתתעשר'.

כי צדקה ושמירת הברית תלויים זה בזה, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה המתחלת: 'דע שיש אריך אנפין' וכו' (סימן רמב), שעקר שמירת הברית להנצל מהרהורים רעים המתגברים ביותר, שקשה מאד להנצל מהם, העקר הוא על־ידי צדקה לעניים הגונים, בחינת (משלי י, ב): "וצדקה תציל ממות" וכו', עין שם. כי הא בהא תליא, כשזוכין לשמירת הברית, נמשך השפע אל הקדשה, ואז נתבטלין הכפירות והעבודה זרה, שהוא בחינת תאות ממון כנ"ל. וכן להפך, כשמבטלין תאות ממון שהוא העבודה זרה, דהינו על־ידי שמרבה בצדקה כנ"ל, על־ידי־זה זוכה להנצל מלבוא לידי פגם הברית, כי על־ידי הצדקה מקשר את עצמו בשרש השפע, שהוא רוחניות אלקות, ואז אין הקלפות, שמהם כל התאוות, יכולין להתאחז בשפע הקדשה כלל, ועל־כן נצול על־ידי־זה מתאות נאוף שבא על־ידי התגברות עכירת הדמים, שנמשך מהיצר הרע והקלפות, שהם בחינת אל־אחר־כפירות, שעקר אחיזתם כשמתגברת העבודה זרה, חס ושלום, שהוא תאות ממון, כי כל אחד תלוי בחברו, על־ידי שמירת הברית - נתבטל העבודה זרה, שהוא הממון כנ"ל. וכן להפך על־ידי הצדקה, שהוא בטול העבודה זרה של הממון, נתבטלין הקלפות שמהם נמשך חמימות תאות נאוף וזוכה לשמירת הברית, וכנ"ל.