# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/14/

וזהו בחינת מאתים ומנה, שנותנין לבתולה מאתים, ולאלמנה מנה, כי כבר מבאר, שהממון שנותן האיש לאשתו, שהם הקדושין והכתבה, הוא בבחינת צדקה הנ"ל שמשבר תאות ממון, שהוא בחינת 'רוחא נחית לשכך חמימא דלבאי' וכו', שעל־ידי־זה יכולין לקח הנפשות ולהעלותן בבחינת מין־נוקבין ולהוליד ולהמשיך תורה, שזהו בחינת זווג דקדשה שצריכין גם כן לברר ניצוצות ונפשות בבחינת העלאת מין־נוקבין ולהוליד נפשות הבנים בקדשה שהם בחינת התורה, כי ישראל הם בעצמן בחינת התורה וכנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין להמשיך השגחה שלמה שהוא בחינת השבת ההבטה והראיה, כמבאר הענין היטב בהתורה "אשרי העם" הנ"ל, עין שם.

וזהו בחינת מאתים שהוא השעור של עשירות, כי מי שיש לו מאתים - יוצא מכלל עני ואסור לו לטל צדקה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כנ"ל, כי עקר השפע נמשך מהשגחת השם יתברך השלמה שזוכין על־ידי הצדקה כנ"ל, כמו שנאמר בארץ־ישראל שמשם כל השפע (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה" וכו', ששם עקר השגחתו השלמה. ועל־כן שם עקר כל ההשפעות. וכל השפע הנמשך מלמעלה מאין ליש על־ידי השגחתו יתברך נמשך מ'מה' ל'מאה', בבחינת 'אל תקרי מה אלא מאה' (מנחות מג: עין שם בפרוש רש"י ותוספות), כמובן בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ד). וזהו בחינת מאה ברכות, בחינת מאה אדנים, וזהו בחינת "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'" (בראשית כו, יב), כי עקר הברכה והשפע היא בבחינת מאה שערים, מאה ברכות, כי השפע נמשכת מ'מה' ל'מאה' כנ"ל.

ועל־כן שעור הפחות של העשירות הוא מאתים, שהוא שעור הכתבה דאוריתא, כי עקר שלמות השפע הוא כשנמשכת השפע בבחינת השגחה שלמה, שזה עקר הראיה על־ידי שמכה כח הראות בהדבר הנראה ומביא את הדבר הנראה לעיניו ונצטיר בעיניו, ועל־ידי־זה רואה הדבר, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת השגחה שלמה שזוכין על־ידי הצדקה על־ידי התורה שממשיכין על ידה, כמו שמבאר שם, עין שם. וכשזוכין להשגחה שלמה, שהוא בחינת כפילת ההבטה, בחינת (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב", שעל־ידי־זה עקר בחינת הראיה וההשגחה כנ"ל, אזי גם השפע הנמשך משם כפולה בבחינת מאתים, כי השפע הנמשכת, ש הוא בחינת מאה, בחינת מאה שערים, כי נמשכת מ'מה' ל'מאה' כנ"ל, היא נכפלת לשני מאות על־ידי השבת והחזרת הראיה וההבטה, שהוא עקר הראיה וההשגחה בשלמות וכנ"ל, כי רק אחר־כך כשחוזר הדבר הנראה לעיניו אז עקר הראיה שרואין הדבר. נמצא, כשאנו זוכין להמשיך השגחתו בשלמות עלינו, אזי אנו ממשיכין, כביכול, ראיתו והשגחתו עלינו בכפלים, כי מתחלה נמשך כח הראות, שהוא בהתורה, עלינו. ועל־ידי שאנו קרובין אל התורה, על־ידי־זה אנו חוזרין ונצטירים בעיניו, ואז עקר הראיה וההשגחה שמשגיח עלינו בהשגחה שלמה כנ"ל. נמצא, שהראיה וההשגחה השלמה נכפלת, ועל־כן השפע הנמשך משם נכפלת גם כן בבחינת שתי פעמים מאה, שהוא שעור המשכת השפע, בחינת מאה שערים וכו' כנ"ל. ועל־כן מאתים הוא התחלת העשירות, כי אחר־כך כשכבר זכה לבחינת השגחה שלמה, שהוא בחינת מאתים, אזי בקל יכול לזכות לרב שפע טובה וברכה מרבה, כי כשהשגחה בשלמות שחוזרים ונצטירים בעיניו, כביכול, אזי הראיה כפולה ומכפלת בלי שעור והשפע נמשכת בשפע גדול עד בלי די.