# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/15/

ועל־כן שעור הכתבה, שהוא בחינת המשכת השפע והעשירות דקדשה כנ"ל, הוא מאתים, שהוא בחינת העשירות דקדשה הנמשך מבחינת השגחה שלמה שנמשך על־ידי הצדקה, שהוא בחינת 'רוחא נחית' וכו' כנ"ל, שזהו עקר בחינת היחוד והזווג דקדשה כנ"ל. ועל־כן רק לבתולה נותנין מאתים, כי מבאר בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים שער לט, דרושים ז-ח): על מאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין כב:): 'אין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי', שהוא סוד 'ההוא רוחא דשביק בגוה' הנאמר בהסבא (זהר משפטים צט:), שהוא סוד העלאת מין־נוקבין, שעל־ידי 'ההוא רוחא דשביק בגוה בביאה ראשונה', על־ידי־זה עושה בה בחינת כלי להעלות מין־נוקבין, וכל הזווגים וכל ההולדות צריכין לקבל מההוא רוחא, ועל־כן 'אין האשה מתעברת מביאה ראשונה' וכו', עין שם, ובחינה הזאת של העלאת מין־נוקבין שנעשה על־ידי ההוא רוחא הנ"ל, זה זוכין להמשיך בקדשה על־ידי הצדקה שנותנין, שהוא בחינת רוחא, בחינת 'רוחא נחית לשכך חמימא דלבא' הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר בחינת העלאת מין־נוקבין ביחוד העליון להמשיך תורה, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר בחינת העלאת מין־נוקבין והיחוד נעשה על־ידי הצדקה, שהוא בחינת רוחא כנ"ל. וזהו בחינת סוד ההוא רוחא הנ"ל, שעל־ידי־זה כל העלאת מין־נוקבין, הינו על־ידי מצות צדקה, שהוא בחינת רוחא כנ"ל, וזהו בחינת הקדושין והכתבה שהם בבחינת תקון הצדקה כנ"ל, שעל־ידי־זה ממשיכין בקדשה ההוא רוחא הנ"ל, שעל־ידי־זה הוא בחינת העלאת מין־נוקבין, שכל הזווגים וההולדות דקדשה הם על־ידי־זה כנ"ל.

ועל־כן הבתולה שעור כתבתה מאתים, שנמשך מבחינת השגחה שלמה שנמשך מבחינת "והחיות רצוא ושוב", שהוא בחינת לקיחת הנפשות להעלותם בבחינת מין־נוקבין והולדת הנפשות כנ"ל. נמצא, שבהזווג הראשון צריכין להמשיך תקון לשתי הבחינות הנ"ל שהם בחינת לקיחת הנפשות, שהוא בחינת תקון הכלי של העלאת מין־נוקבין, ואחר־כך הולדת הנפשות, ששתי בחינות אלו הם בחינת רצוא ושוב, שהם בחינת השגחה שלמה וכו' כנ"ל, וזהו בחינת כתבת מאתים וכנ"ל. אבל באלמנה עקר הכתבה הוא בשביל תקון המשכת הנפשות של ההולדה, כי תקון הכלי בשביל העלאת מין־נוקבין אין צריך לתקן עוד כנ"ל, על־כן אין כתבתה אלא מנה, שהוא שעור המשכת השפע תמיד כנ"ל.