# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/17/

ועל־כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא, ואפלו כשמבטיח לה בקנין גמור בעל פה - אינו מועיל ואסור לדור עמה עד שיתן לה הכתבה בכתב דיקא, כי איש ואשה שרשם נמשך מבחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כידוע, אשר בשרשם הכל אחד. כי ה' אחד ושמו אחד, כי 'ה' אחד' - זה בחינת תורה שבכתב, 'ושמו אחד' - זה בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת מלכות, בחינת שם, כמו שכתוב (שמואל־ב ח, יג): "ויעש דוד שם", כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן ד). וזהו בחינת השגחה שלמה הנ"ל, בחינת "והחיות רצוא ושוב" שנמשך על־ידי המשכת התורה שכלולה מטעמים נקדות תגין אותיות, כי כל התורה שממשיכין - צריכה להיות כלולה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שבאמת כלו חד, ועל־כן ההשגחה הנמשכת על־ידי־זה כפולה גם כן בבחינת "רצוא ושוב", שהוא בחינת השגחה שלמה, כי "רצוא ושוב" זהו בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת אור ישר ואור חוזר, כי עקר האור חוזר הוא בבחינת מלכות, שהוא בחינת תורה שבעל פה, כידוע, שעקר השלמות שיהיה נכלל בחינת האור חוזר בהאור הישר, שיהיה נמשך השגחה שלמה על־ידי־זה, ואז חוזר ונכלל הכל בבחינת אור ישר לבד, כי 'באתר דאית דכר, נוקבא לא אידכר תמן', (זהר חקת קפג:)

כי כל העולמ ות הכלולים בבחינת מלכות, שהוא בחינת אור חוזר, כשזוכין להיות סמוכין להשם יתברך על־ידי התורה שישראל ממשיכין ומקבלים עליהם בכל עת, אזי הם חוזרים ונצטירים בעיניו, כביכול, ומשגיח עליהם בשלמות. נמצא, שחוזר בחינת האור חוזר, ונכלל בהאור הישר ונחזר הכל לבחינת אור הישר שהוא בחינת חסד, וחוזר ונכלל כל בחינת תורה שבעל פה בתורה שבכתב, כי ליכא מידי דלא רמיזא באוריתא.

ועל־כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא כדי לכלל הכל בתורה שבכתב, כי זה עקר התקון שהיא תהיה טפלה אליו, כידוע. כי הכתבה היא בחינת השגחה שלמה שנמשך מבחינת התורה שכלולה מטעמים, נקדות, תגים, אותיות, שהוא בחינת תורה שבכתב ששם כל הטעמים, נקדות, תגים, אותיות. כי עקר הטעמים, נקדות, תגים, אותיות, הם בתורה שבכתב שקורין אותה בטעמים ונקדות, וכתובה בתגין ואותיות בדקדוק גדול כראוי. ועל־כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא, שזהו בחינת תורה שבכתב, כדי לכלל תורה שבעל פה עם תורה שבכתב, שהוא בחינת יחוד איש ואשה ששניהם אחד בשרשן, וצריך שיכלל הכל בבחינת תורה שבכתב, שהוא בחינת אור הישר, שזהו בחינת השגחה שלמה וכו' כנ"ל.