# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/19/

נמצא, שתורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בבחינת ידיעה בכלל וידיעה בפרט, וזה בחינת נגלה ונסתר, תורה שבכתב היא בבחינת נגלה, בחינת ידיעה בכלל, שזאת הידיעה צריכין לגלות לכל בני־אדם מגדול ועד קטן, לידע ולהודיע ולהודע שהוא היוצר, הוא הבורא וכו', ועל־כן התורה שבכתב שנמשכת מבחינת הידיעה הזאת - נתנה לכתב, כי בחינת הידיעה הזאת יכולין לכתב בכתב באר היטב, שהשם יתברך יחיד קדמון ברא הכל אחר העדר הגמור, כל העולם ומלאו יש מאין המחלט, שזהו בחינת תורה שבכתב שמתחלת - "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". וצריכין לכתבה דוקא, כדי להמשיך הארת הידיעה הזאת לתוך בחינת העשיה, שזהו העקר להמשיך האמונה השלמה שהיא בחינת ידיעה בכלל, עד העשיה הגשמיות, שהוא בחינת כתיבה בידים, שהיא בחינת עשיה, שעל־ידי כתיבת התורה ממשיכין הארת הידיעה הזאת, שהיא בחינת האמונה שלמה, לתוך העשיה, שזהו עקר כונת בריאת כל העולמות שכלם לא נבראו כי אם בשביל העולם הגשמי הזה, כדי שידעו גם בעולם הגשמי הזה מיחודו ואלקותו יתברך, שזה עקר כונת הבריאה, כמובא בספרים.

אבל תורה שבעל פה היא בחינת נסתר, בחינת סודות התורה, בחינת השגות אלקות שמשיגין הצדיקים השלמים, כל חד כפום מה דמשער בלביה, שאלו ההשגות אי אפשר לכתבן כלל, ואפלו בעל פה אי אפשר לדבר מהם, כי אם אחר התלבשות בכמה לבושין וצמצומים, שאז אפשר לפה לגלות רמז מהם מפה לאזן לחכם ומבין מדעתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יא.): 'ולא במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו'. וזה עקר בחינת תורה שבעל פה, ומחמת שכל בחינת התורה שבעל פה נמשך מבחינת ידיעה זאת - על־כן אסור לכתב כל תורה שבעל פה (גטין ס:), כי נמשכת מבחינת ידיעה והשגה זאת שאי אפשר לכתבה ולדבר ממנה כי אם ברמז בעלמא, בעל פה דיקא.