# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/2/

וזה בחינת קדושי כסף ששעורם פרוטה (אבן העזר סימן כז סעיף א), כי הפרוטה כסף שנותן לה בשביל קדושין, על־ידי־זה ממשיך בחינת הארת הצדקה ששעורה גם כן פרוטה, כי באמת פרוטה של קדושין ופרוטה של צדקה הם בבחינה אחת, כי זה ידוע, שהמשפיע והמקבל, שהם: הנותן הצדקה המשפיע, והעני המקבל, הם בחינת איש ואשה, שהם גם כן בחינת משפיע ומקבל, כי האשה יראת ה' היא בבחינת מלכות, שהיא בחינת אספקלריא דלא נהרא מגרמא כלום (מראה שאינה מאירה מעצמה כלום), בחינת עני, בחינת מדת דוד המלך, עליו השלום, שנאמר בו (תהלים קט, כב): "כי עני ואביון אנכי" כידוע (זהר חלק א' רנז.). וזאת הפרוטה שנותן לה החתן לקדושין, שהוא בבחינת (תהלים לז, כא): "צדיק חונן ונותן", הוא בחינת פרוטה של צדקה הנ"ל כנ"ל, ועל־ידי זאת הפרוטה של קדושין, שהיא בחינת צדקה, בחינת רוח נדיבה, על־ידי־זה משככין ומשתקין חמימות הלב, שהוא תאות ממון, ועל־ידי־זה נמתק הדין ונמשך החסד ונתגלה הדעת, שעל־ידי־זה יכולין לקבץ הנפשות, בבחינת "ולקח נפשות חכם", ולהעלותם להשכינה וכנסת ישראל, בבחינת מין־נוקבין, ועל־ידי־זה נעשה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, ונולד ונתגלה התורה בחינת "עיר גברים עלה חכם", על־ידי־זה "ויורד עז מבטחה" וכו' כנ"ל.

וכל הבחינות אלו צריכים לזווג דקדשה, כי זה ידוע, שיחוד איש ואשה בקדשה ובטהרה מרמז לדברים עליונים וגבוהים וקדושים מאד מאד, בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה כידוע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יז.): 'איש ואשה זכו – שכינה שרויה ביניהם וכו', לא זכו – אש אוכלתן'. אש זה בחינת חמימא דלבאי, שהוא נור דליק, שהוא בחינת אש, שהוא בחינת חמימות תאות ממון הנ"ל, מה שהלב בוער לממון, שהוא בעצמו בחינת חמימות תאות המשגל, כי תאות נאוף ותאות ממון הם בחינה אחת, וכל אחד תלוי בחברו, כמובא בדברי רבנו ז"ל, שעקר תאות ממון נמשך מתאות נאוף, כמו שמובא בהתורה 'צוית צדק עדתיך' וכו' (סימן כג). וכן להפך, כשאנו אומרים שעל־ידי צדקה מתקנין ומשברין תאות ממון ומשככין חמימות הלב הבוער לממון ועשירות - נכלל בזה ממילא מה שנשבר תאות נאוף על־ידי הצדקה, כי בודאי אי אפשר לשבר תאות ממון כי אם כשמשברין מקדם תאות נאוף, ואך הצדקה יש לה זה הכח שמשככת חמימות הלב לגמרי עד שנשבר גם תאות ממון, וממילא נכלל בזה בודאי שמשככת תאות נאוף, כי בלא זה לא היה אפשר לשכך חמימות תאות ממון, כי אי אפשר לשבר תאות ממון כי אם כשמשברין מקדם תאות נאוף, כמבאר בהתורה "צוית צדק" הנ"ל: