# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/21/

וזהו בחינת הדפסת ספרים קדושים של התורה הקדושה שנתפשטה עכשו ביותר שהוא דבר גדול והוא התקרבות משיח, כמבאר בהתורה "חדי רבי שמעון" (סימן סא) שרבוי הספרים הם טובה גדולה ותקון גדול לישראל, כמו שמובא שם, שכבר יש ספרים הרבה ועוד עתידין להיות ספרים רבים, וכלם צריכים להעולם ואסור להלעיג על אחד מהם וכו', כי רק הספרים המדברים מחקירות צריכין להרחיק כמטחוי קשת ולבערם מביתו כבעור חמץ ושאור ויותר ויותר, אפלו אם חברם גדולי ישראל, יהיה מי שיהיה - צריכים בעור מביתו ורשותו, כי אוסרים במשהו יותר מחמץ ושאור, כי חמץ ושאור הם לא תעשה אחת או שתים, אבל ספרים אלו - כל דבריהם נוגעים בכלל אמונת בית ישראל, על־כן בודאי אין לחלק כבוד בענין זה אפלו לגדול שבגדולים, מאחר שיכולין להכשל על־ידי־זה, לזלזל בכבוד כל התורה ובכבוד משה וישראל, כי כל דבריהם כמדקרות חרב נגד דברי כל התנאים והאמוראים הקדושים והנוראים, אשר קטן שבכלם היה יכל להחיות מתים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה י':): 'ידענא דזוטרי דבכו ידעי להחיות מתים' (ידעתי, שהקטן שביניכם יכול להחיות מתים). ולפעמים אלו ספרי החקירות הם גונבים דעת ישראל, ורוצים להכניס דעותיהם הרעות והזרות בתוך דברי רבותינו ז"ל הקדושים, ולפעמים הם מסירים הבושה מעל פניהם ומעזים מצחם נגדם וחולקים עליהם וכופרים בדבריהם בפרוש, ופוסקים דין לעצמם, שמתר לחלק על דברי הגמרא במקום שאין דין יוצא משם, אוי לאזנים שכך שומעות! כי איך יפצו פה שאין דין יוצא משם? כי הלא כל דיני התורה יוצאים מאלו האגדות שהם חולקים עליהם, מאחר שאלו האגדות מחזקים את האמונה על־ידי ספור הנסים והנפלאות ומוסרם הנפלא וכיוצא, שכל דבריהם כגחלי אש, כדי להדריך את האדם בדרך התורה הקדושה בדרך אבותינו, והם רוצים להפך את הקערה, חס ושלום, כאלו יש רשות לחלק על אגדת רבותינו ז"ל, אוי לעינים לראות בספר כדברים האלה, עד שיש שכופרים בשדים, שכל דברי רבותינו ז"ל מלאים מזה, והוא מיסודות האמונה.

כי צריכים לידע ולהאמין שיש מלאכים קדושים, ולהפך ב הסטרא־אחרא יש קלפות ושדים, שהם משפחות רבים מאד מאד ואוכלים כבני אדם וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טז.): 'ששה דברים נאמרו בהם' וכו', והם מזיקי עלמא וכל הענשים על ידם, רחמנא לצלן, וכמו שכל בית ישראל מאמינים בזה כמו שהוא באמת, וכמו שכבר ארעו כמה מעשיות מזה אין מספר, כמובא בדברי רבותינו ז"ל בגמרא ובשאר ספרים רבים מאד, ואיך יעלה על הדעת לחלק כבוד לגדול שבגדולים בדבר שנוגע נגד אמונת ישראל שהוא יסוד כל התורה, ובפרט שכבר נתפשטו ספרי הזהר הקדוש וכתבי האריז"ל ושאר ספרים קדושים ההולכים על־פי דרכיהם הקדושים, ובודאי כל דבריהם של הספרים ההולכים בדרכי החקירות בטלים ומבטלים נגד דבור אחד מדברי רבי שמעון בר יוחאי ז"ל ותלמידיו גדולי התנאים והאמוראים, ואין להאריך בזה בדבר המובן מאליו. על־כן ספרים כאלו ההולכים בדרכי החקירות צריכין בעור, מכל שכן שראוי לגזר שלא להדפיסם עוד.

אבל כל הספרים ההולכים בדרכי התורה הקדושה בדרך אבותינו, בדרך האמונה הקדושה בודאי מצוה גדולה להדפיסם, להרבות ספרים כחול הים, כי כל ספר שמדבר מעניני תורה הן בדרך הפשט, או דרוש, או רמז, או סוד, או פרוש, או באור, או ספרי פוסקים ושאלות ותשובות, או ספרי מוסר ואגדות וכיוצא בהם, כלם נכוחים למבין וכלם צריכים להעולם, כלם אהובים, כלם קדושים, כי כלם מדברים מרצונו יתברך הנעלם בהתורה והמצוות, ובודאי אסור לקוץ ברבוי ספרים כמו שנמצאים קצת אשר עיניהם צרה כשרואים שנתחדש עוד איזה ספר חדש, ועתק יצא מפיהם כאלו מצטערים על הראשונים שכבר יש הרבה ספרים ולמה לו עוד. ובאמת לא בדעת ידברו, כי לכל עת וזמן לכל חפץ, כי מי יכריח אותו ללמד זה הספר? ואם לא יהיה לו פנאי ללמד זה הספר החדש רק יבלה ימיו בספרים שיש מכבר, מי ימחה בידו? ומה אכפת ליה שיש עוד ספרים בעולם? אולי יש בני־אדם שמסגל להם זה הספר דיקא, כמו שרואין בחוש, שיש בני־אדם שיש להם חיות מספר זה, ויש בני־אדם שמחיה אותם ספר אחר, וגם באדם אחד בעצמו יש שנויים בין הזמן, לפעמים מתעורר להשם יתברך על־ידי דבר זה שבספר זה, ולפעמים אינו יכול להתעורר כי אם על־ידי דברי תורה ומוסר שבספר אחר, וגם מי שנפשו חשקה בתורה ומבלה ימיו עליה כראוי כי לכך נוצר - יש פנאי בימי האדם אשר הוא חי על פני האדמה לעין ולהביט בספרים הרבה מאד, כמו שראינו כמה גדולים שהיו בקיאים בכמה ספרים הרבה מאד.

ולמה לא נלמד קל וחמר מהעכו"ם, כי לא קבלו את התורה הקדושה, וכל עניני חכמתם בעסקי העולם הזה שהוא הבל וריק צל עובר, ואף־על־פי־כן יש להם הרבה ספרים אלפים ורבבות באריכות גדול מאד, ובכל מדינה ומדינה נתחדשים אצלם ספריהם הרבה מאד בכל שנה וכמעט בכל יום, ואינם קצים ברבוי ספריהם, ומדוע נבגד אנחנו, חס ושלום, להקפיד, חס ושלום, על רבוי הספרים של התורה הקדושה אשר היא חיינו וארך ימינו בעולם הזה ובעולם הבא, לעולם שכלו ארך וטוב לעולמי עד ולנצח נצחים?!

והלא כמה תחבולות עושין, וכמה ספרים לאלפים ו רבבות מחברים בשביל עסקי עולם הזה, קל וחמר בן בנו של קל וחמר, כמה אלפי אלפים ורבי רבבות ספרים עד אין קץ אנו צריכים לחבר ולהדפיס בשביל התכלית האחרון לעולם הבא, כי אנו צריכין להכין לעצמנו צדה לדרכנו הרחוק מאד מאד. וכבר נלכדו רבים מאד מאד בתאוות עולם הזה והבליו וטעותיו, וכמה תחבולות וכמה ספרים אין מספר, אנו צריכין לחדש בכל יום כדי למצא עצה ותחבולה, להציל את נפשותינו ונפש בנינו ובנותינו והתלויים בנו, להציל כלם מני שחת ולחיותם על פני האדמה בחיים נצחיים - לקרבם אל התורה ואל העבודה,

וגם כי העולם אומרים בשם הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, כי "תורת ה' תמימה" עדין, כי לא נגעו בה עדין. נמצא, שכל הספרים הקדושים והנוראים שכבר נמצאים בעולם עדין לא נגעו בעצם התורה, ועתה ראה והבן כמה ספרים צריכים עוד עד שנתחיל לגע בהתורה, מכל שכן וכל שכן לבוא חדריה ולירד לעמקה, אם־כן כל הספרים הקדושים שנתחברו עד הנה עדין אינם חלק מאלף מעצם רבוי הספרים שיתגלו עוד בעת שיתגלו סתרי רזי התורה האמתיים, על־כן צריכין להזהר לבלי להלעיג ולבזות, חס ושלום, שום ספר ההולך על־פי דרכי התורה הקדושה, על־פי הגמרא ומדרשים וספרי הזהר וכתבי האר"י ז"ל, כי כלם צריכין להעולם, וגם כי יש כמה וכמה מדינות ועירות של ישראל ובמקומות אלו מתפשטין אלו הספרים, והם מחיין עצמן בהם, ובמקומות אחרים מחיין עצמן בספרים אחרים דיקא, וכנ"ל.