# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/even-haezer/931/63/4/

וְכֵן אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם נוֹפֵל עֲדַיִן לְתַאֲוַת מָמוֹן, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲווֹתָיו, עֲדַיִן אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהַמְשִׁיכוֹ וּלְקָרְבוֹ לְה' יִתְבָּרַךְ וּלְהוֹצִיאוֹ מִתַּאֲווֹתָיו הָרָעוֹת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנָּפַל וְנִשְׁקַע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, בִּפְרָט כְּמוֹ שֶׁשָּׁכִיחַ עַכְשָׁו, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַרְבּוֹת צְרָכָיו לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַנְּגִידִים, וַאֲפִלּוּ עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וּקְטַנִּים בְּמַעֲלָה מִסְתַּכְּלִין בְּכָל עֵת, לְהִתְנַהֵג בִּגְדוֹלוֹת בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וּבְדִירוֹת וְכֵלִים נָאִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת קְצָת, שֶׁהוּא עַכְשָׁו עָנִי בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁמִּסְתַּכֵּל תֵּכֶף בִּגְדוֹלוֹת, וְלֹא תִּשְׂבַּע עֵינוֹ לְעוֹלָם בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי תֵּכֶף שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה אֲדוּמִים הוּא מִתְנַהֵג כָּךְ שֶׁמֻּכְרָח לוֹ לְפַרְנָסָתוֹ יוֹתֵר מִמָּאתַיִם אֲדוּמִים, וְאִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לוֹ אֶלֶף אֲדוּמִים אוֹ יוֹתֵר - הוּא מַרְבֶּה בִּכְלֵי כֶּסֶף וּבִשְׁאָר הַנְהָגוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּחֲקוּת פַּרְנָסָה לְפִי דַּעְתּוֹ, וּכְשֶׁתּוֹבְעִין אוֹתוֹ לִצְדָקָה הוּא מֵשִׁיב מִיָּד: 'אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעַכְשָׁו בְּצוּק הָעִתִּים, וְלֹא כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עַכְשָׁו, כִּי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן נִלְקֶה וְנִתְמַעֵט וְאֵין מַרְוִיחִין כִּי אִם פַּרְנָסָה בְּדֹחַק, כִּי צְרָכַי מְרֻבִּים מְאֹד'. וְהוּא שׁוֹכֵחַ חַסְדֵי ה' שֶׁזֶּה סָמוּךְ הִרְוִיחַ כָּל זֶה הַסַּךְ, כִּי רֹב הָעֲשִׁירִים לֹא יָרְשׁוּ עֲשִׁירוּתָם מֵאֲבוֹתָם, רַק רֻבָּם כְּכֻלָּם עָלוּ לִגְדֻלָּה מֵעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת, כִּי רֻבָּם הָיוּ מְשָׁרְתִים תְּחִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֱקִימָם מֵעָפָר וּמֵאַשְׁפּוֹת וְנָתַן לָהֶם עֲשִׁירוּת כָּזֶה לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁחָנַן אוֹתוֹ, וְעֵינוֹ לֹא תִּשְׂבַּע בְּכָל זֶה, וְלִפְנֵי שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם נִדְמָה לוֹ בְּעַצְמוֹ שֶׁאִם הָיוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אֲדוּמִים הָיָה מַסְפִּיק לוֹ מְאֹד, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לְנֶאֱמָן וּמְשָׁרֵת אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק מָאתַיִם, וְעַכְשָׁו יֵשׁ לוֹ בְּעַצְמוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים אֲדוּמִים וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַסְפִּיק לוֹ לְרִבּוּי צְרָכָיו שֶׁהִרְבָּה עַל עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ הוּא נוֹלַד עִם כָּל זֶה, כְּאִלּוּ חַיָּיו תְּלוּיִים בָּזֶה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַמֵּץ בְּשׁוּם דָּבָר רַק בְּדָבָר אֶחָד הוּא מְקַמֵּץ, דְּהַיְנוּ בַּצְּדָקָה, שֶׁכְּשֶׁתּוֹבְעִין אוֹתוֹ לִצְדָקָה הוּא מֵשִׁיב: 'צְרָכַי מְרֻבִּים וְהַפַּרְנָסָה דְּחוּקָה עַכְשָׁו'. וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לֹא דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה, לֵאמֹר: 'אַדְּרַבָּא! מֵאַחַר שֶׁצְּרָכַי מְרֻבִּים כָּל כָּךְ וַאֲנִי נִצְרָךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, אֲנִי צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּכָל עֵת'.

כִּי זֹאת יוֹדְעִים הַכֹּל, שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, "כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ" (שְׁמוּאֵל־א ב, ט), "כִּי אֱלֹקִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תְּהִלִּים עה, ח), וְ"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" (מִשְׁלֵי כא, ל) - לֶאֱסֹף הוֹן בְּעַצְמוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ פְּרוּטָה אַחַת בְּלִי יְשׁוּעַת ה' וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן כֹּחַ וְעֵצָה לַעֲשׂוֹת חַיִל וַעֲשִׁירוּת וּפַרְנָסָה, וְהוּא יִתְבָּרַךְ צִוָּה וְהִזְהִיר בְּכַמָּה וְכַמָּה אַזְהָרוֹת לָחוּס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן, וְלָתֵת לוֹ בְּעַיִן יָפָה דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וּבְכָל הַסְּפָרִים גֹּדֶל מַעֲלַת מִצְוַת צְדָקָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְהִבְטִיחַ אוֹתָנוּ, "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דְּבָרִים טו, י), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת קיט.): 'עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר'. וְאֵיךְ יָעֵז פָּנָיו לְקַמֵּץ בִּצְדָקָה בִּשְׁבִיל הִצְטָרְכוּתוֹ הָרַבִּים שֶׁהִרְבָּה לְעַצְמוֹ? כְּאִלּוּ הוּא מֻכְרָח עַל־פִּי גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ לִקְנוֹת מַרְגָּלִיּוֹת וְתַכְשִׁיטִין לְאִשְׁתּוֹ, וּכְלֵי כֶּסֶף הַרְבֵּה וּבְגָדִים הַרְבֵּה מְיֻחָדִים לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים דַּיְקָא, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְעַל הֶעָנִי צוֹעֵק בְּקוֹל גָּדוֹל: 'לָמָּה אֶתֵּן לוֹ? כִּי יֵשׁ לוֹ הַרְחָבָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי! כִּי כָּל הָעוֹפוֹת וְהָאַוָּזוֹת קוֹנִים הָעֲנִיִּים' וְכוּ'; וְכַיּוֹצֵא בְּדִבּוּרִים כָּאֵלֶּה הַנִּשְׁמָעִים מִפִּי כַּמָּה נְגִידִים, וּקְצָתָם מִתְבַּיְּשִׁים לוֹמַר זֹאת בְּפֶה מָלֵא, רַק בְּמַחֲשַׁבְתָּם חוֹשְׁבִים זֹאת, וְעֵינֵיהֶם צָרָה כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁגַּם הֶעָנִי חָפֵץ לִקְנוֹת מָנָה יָפָה עַל שַׁבָּת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל לִפְעָמִים בָּשָׂר בָּעֶרֶב וְכַיּוֹצֵא, אוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהֶעָנִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ אֵיזֶה מַלְבּוּשׁ וְכוּ'. כַּיָּדוּעַ כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הַנִּשְׁמָעִים מִפִּי כַּמָּה נְגִידִים, אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם! כִּי עַל עַצְמָם אֵינָם מִסְתַּכְּלִים כְּלָל, כְּאִלּוּ לָהֶם מַגִּיעַ מִן הַשָּׁמַיִם עַל־פִּי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁיּוֹסִיף לְאִשְׁתּוֹ מַרְגָּלִיּוֹת בְּסַךְ מָאתַיִם אֲדוּמִים דַּיְקָא, וּלְפָחוֹת בְּסַךְ חֲמִשִּׁים אֲדוּמִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן בְּעִנְיְנֵי הַמַּלְבּוּשִׁים הָרַבִּים וְכוּ' וְדִירוֹת וּכְלֵי הַבַּיִת שֻׁלְחָנוֹת וְכִסְאוֹת וּמַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. "כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל" (קֹהֶלֶת ו, יא), וְעַל הֶעָנִי וְעַל אִישׁ כָּשֵׁר הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הוּא מַקְפִּיד, עַל שֶׁרוֹאֶה שֶׁקּוֹנֶה עוֹף אוֹ חֲתִיכַת בָּשָׂר וְכַיּוֹצֵא, וְלֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ צְדָקָה, אַף גַּם הוּא מַכְבִּיד עָלָיו עֹל מִסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת, עַד שֶׁלִּפְעָמִים נוֹתְנִים הָעֲנִיִּים יוֹתֵר מֵהָעֲשִׁירִים, וּלְפִי דַּעְתָּם אֵינָם צְרִיכִין לִתֵּן צְדָקָה, רַק אִם הָיוּ רוֹאִים אֶת הֶעָנִי נָפוּחַ בְּרָעָב, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ פְּרוּטָה וְסַךְ מוּעָט מְאֹד כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם גָּדוֹל.

וְאִישׁ בַּעַר לֹא יֵדַע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת (תְּהִלִּים צב, ז), כִּי כָּל טִרְדוֹתָם וּבִלְבּוּל דַּעְתָּם שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, הֵן הָעֲשִׁירִים, הֵן הַבֵּינוֹנִים, הֵן שְׁאָר הֶהָמוֹן הָרוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּטְרָדוֹת וְיִסּוּרִים וּדְאָגוֹת הַרְבֵּה, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ רַק מִמְּנִיעַת הַצְּדָקָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵין נוֹתְנִין צְדָקָה בְּרֶוַח וּבְפִזּוּר גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם קיב, ט): "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" וְכוּ'. כִּי כָּל הַטְּרָדוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם בְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁבְּרָהּ כִּי אִם עַל־יְדֵי צְדָקָה, כַּנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁאִם הָיוּ נוֹתְנִין צְדָקָה בְּהַרְחָבָה הָיוּ נִצּוֹלִים מֵהַקְּלָלָה שֶׁל "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", שֶׁהוּא טִרְדַּת רְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהָיָה לָהֶם חַיִּים, כִּי רֹב הָעוֹלָם אֵין לָהֶם חַיִּים כְּלָל מֵחֲמַת טִרְדַּת הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה כְּלוּלָה מִכָּל שִׁבְעִים עֲבוֹדוֹת זָרוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, מָרָה שְׁחוֹרָה, עַצְבוּת וּדְאָגוֹת סִטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁ הוּא מְכַלָּה חַיֵּי הָאָדָם וְהוֹרֶגֶת אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "צִוִּיתָ צֶדֶק". וְכָל תִּקּוּן שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל.

נִמְצָא, שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם הָעִקָּר הוּא תַּאֲוַת נִאוּף, וְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא הַנְפִילָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִפְּגַם תַּאֲוָה זֹאת, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּתַאֲוַת נִאוּף, חַס וְשָׁלוֹם - גָּרַם שֶׁהִפִּילוּ אוֹתוֹ בְּתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ, שֶׁמִּשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "צִוִּיתָ צֶדֶק", שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁל הָאָדָם כְּשֶׁרוֹצִין לְגָרְשׁוֹ מִפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה אֲזַי מַפִּילִין אוֹתוֹ לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמָד, עֲבוֹדָה זָרָה כְּלוּלָה מִכָּל הַשִּׁבְעִים עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק (דְּבָרִים לג, כז): "וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד". וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, וּלְהִתְרַחֵק עַצְמוֹ מְאֹד מִלַּחְלֹק עַל צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, כִּי צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, אִם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הַזֶּה, כִּי אוּלַי הוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית יוֹתֵר מִמֶּנּוּ? וַאֲזַי יָכוֹל לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמָד עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ' כַנַּ"ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּתַכְלִית שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּבְחִינַת (כְּתֻבּוֹת סו:): 'מֶלַח מָמוֹן חָסֵר', וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה "צִוִּיתָ צֶדֶק", עַיֵּן שָׁם.
