# כ. ר' צבי דב (הירש בער) הורוויץ

> מקור: https://rabenu.app/books/giduley-hanachal/497/1438/

האפיקורס הגדול ביותר שבימיו, מצח הנחש ממש. הוא ושני חבריו המשכילים, חותנו ר' חייקיל הורוויץ וגיסו ר' משה ד"ר לנדוי, דרו באומאן ונתוודעו לרז"ל כששבת באומאן בשנת תקס"ב בדרכו מזלאטיפאליע לברסלב. רז"ל נשא חן בעינים ובשנת תק"ע כשקבע את משכנו באומאן, קירבם ודיבר עימם הרבה. סוף דבר היה שברה"ש האחרון לחיי רז"ל, בשנת תקע"א, התפללו יחד עם רז"ל ואנ"ש בקיבוץ באומאן ואחרי הסתלקות רז"ל אמרו למהרנ"ת: "לך חסר הרבי? לנו חסר הרבי! אילו היה חי היינו הופכים לבעלי תשובה וצדיקים גמורים". אחרי פטירת רז"ל שמרו על קשר עם מהרנ"ת ואף סייעו לו בעת המחלוקת דשנות תקצ"ה-תקצ"ט. אחרי פטירת מהרנ"ת נסע ר' צבי דב לאמריקה והיה כותב משם מכתבים לר' נחמן מטולטשין וכשנפטר כתבו בניו לר"נ מטולטשין כי נפטר בתשובה ולא פסק מפיו: "אוי דער רבי, דער רבי".
(סינ"פ ג-י. ע"ש באריכות. עיין גם: כו"א, נג, עט).