# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/1070/11/

"ובל יאמר שכן חליתי וכו" (ישעיה ל"ג) הינו כי על ידי שנתקרב אל הקבוץ הנ"ל בבחינת שכן, על ידי זה הוא נצול מיסורים וחולאת שבא על ידי עוונות, כי (שם) הלא העם הישב בה נשא עון, על ידי שנתרבה ונתגדלה התפלה על ידי השכן הנ"ל, וממילא גם השכן זוכה ביניהם לסליחת עוון ונצול מחולאת אמנם כשאין בני הקבוץ זכאים, אזי אין זוכין לבחינת נשוא עוון הינו כי בודאי הבחירה חפשית והצדיק פועל בתפלתו שהסטרא אחרא מכרחת להוציא מבטנה כל הקדשות שבלעה, ועל ידי זה נתוספין שכנים ונתרבין בתי התפלה, עד שכל העוונות נתכפרים, וכל העננים כלים והולכין וזוכין לזריחת השמש ועל ידי זה בא רפואה אף על פי כן חס ושלום כשאין בני הקבוץ זכאים אזי נותנין כח על ידי זה חס ושלום לבחינת העננים והקלפות להתגבר, ואז היו באין עליהם יסורים וחולאת חס ושלום אך הצדיק מקבל על עצמו יסורים בשביל ישראל, ועל ידי זה הם נצולין מחולאת, והצדיק חולה חס ושלום בשבילם בבחינת (ישעיה נ"ג) אכן חלינו הוא נשא וכו', וכתיב שם ועוונותם הוא יסבל: תורה ח, אות ח.