# ט.

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/1070/9/

ומזה מובן ממילא כי אדרבא דיקא עכשו שאין אנו זוכין לראות את מורנו בעיני אדם ממש, וכן לשמוע מוסר מפיו הקדוש ולטעם מתיקות אמרי נעם שלו בפעל ממש בשעת הקבוץ כמו שהיה בחיים חיותו ז"ל, ואף על פי כן מתקבצין אליו ונשענין על זכותו הקדושה, וכל אחד צועק מעמק לבבו בתמימות ובפשיטות גדול לזכות לשוב אל ה' ולהתקרב אליו יתברך באמת והחולקים רואים את כל זה ותמהים ושואלים וחורקין שניהם מאד על ענין הקבוץ הזה בכל שנה ושנה ביגיעות וטירחות גדולות כל כך ומה אתם רואים ומה אתם שומעים וכו', ואי אפשר להשיב להם שום תשובה נצחת כלל, כי ענין זה הוא רק כל חד כפום מה דמשער בלביה יודע ומרגיש גדל קדשת הענין הזה, וגדל הפעלה הקדושה והתועלת הגדול שמגיע על ידי זה לכל אחד מהקיבוץ הזה נמצא שהעבודה הזאת היא עבודה פשוטה ותמימה שצריכין לסלק כל החכמות ולעבד את ה' בתמימות ולעשות גם דברים הנראים כשגעון ממש בעיני העולם, והכל בשביל אהבתו ועבודתו יתברך בבחינת (משלי ה) באהבתה תשגה תמיד המבאר שם באות ט"ו הנ"ל, ועל ידי זה דיקא זוכה כל אחד לפי בחינתו להשיג מה שהוא למעלה מבחינת המוחין שלו, שזה עקר תכלית שלמות תקון המוחין כנ"ל נמצא שגם עכשו זוכין על ידי הקבוץ הנ"ל לקבל גם בחינת תקון המוחין, וכן כל התקונים המבארים בפנים כנ"ל: שם, כז.