# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/265/1240/1017/2/

האמת כבר כתבתי לכבודו, כי מהראוי להאמין בדברי וענין הצדיק האמת בשלמות - אחר שה' יתברך חמל עלי והרגשתי מעט נעימות ענינו, וראיתי מעט עמק האמת שלו וטובת נשמתי שיש לי מכבר בהתקרבותי אליו. כי זה יבין כל אחד, כל מי שמקרב לרבנו ז"ל יודע בעצמו כמה הוא הרויח מההתקרבות לרבנו ז"ל, כמה תשובה ואנחה להשם יתברך על הרחוק שמרגיש, וכמה הסתכלויות רעים והרהורים רעים ומחשבות רעות ומעשים רעים התמעטו אצלו מחמת התקרבותו לרבנו, כמה יותר תפלה בכונה והתבודדות ואמירת תהלים ומצוות וצדקות ומעשים טובים התוספו אצלו בסבת ההתקרבות, שהעולמות כלם וכל אשר בהם, אינם שוין לעמת התקרבות להשם יתברך של כחוט השערה אחת וכחוט השערה אחת פחות לחטא לפני השם יתברך - מה שמרויחים זאת על־ידי רבנו.

ובאמת, כשיציתו לרבנו ז"ל באמת - אפלו רק מתורה אחת שמלמדנו, היינו יכולים לזכות למדרגות כאלה גבוהות - "עין לא ראתה, ועדין איננו מיאשים מללמד את תורות רבנו - ולזכות על־ידי ענין רבנו למה שנזכה.

על כל פנים מי שחש זאת - את האמת הצחה, מבין הוא היטב - כשישנם קשיות - שיש על מי לסמך, והכל על נכון - אין נפתל ועקש חס ושלום, רק היות שאין מחי נקי לכן קשה לי קשיות, והיצר־הרע רוצה לנתקני מהאמת, צריך אני להתפלל להשם יתברך שלא יהיו לי קשיות, ושאשאר תמיד מקשר לצדיק האמת - שזה חיותי לנצח בכל העולמות. אף־על־פי־כן אתחיל לתרץ מעט קשיות:

הקשיא הראשונה שלו הוא, מדוע חסידי ברסלב מתדבקים את עצמם רק ברבי שנסתלק, והלא כתיב (דברים יז) "אל השופט אשר יהיה בימים ההם", ועם נגעים לכהן אשר יהיה בימים ההם. רבות יש לי להשיב על זה - מה שלא יספיק הניר, אך [אענה] בקצור:

האמת כך הוא, מאז ומתמיד כל העולם חיב להגיע לצדיק הגדול האמתי - נשמת משה עליו השלום, שרק הוא יורד לעולם בכדי לתקן את כל העולם, ואף אחד אחר לא יכול בשום אופן לתקן את הנפשות - אף אם גדול הוא כפי שיהיה - אם הוא איננו נשמת משה, ואדרבה אפלו הוא בעצמו מכרח גם־כן להגיע לנשמת משה - שישיבהו לשרשו בתכלית. ולכן שולח ומוריד השם יתברך פעם בכמה דורות את נשמת משה, כדי לתקן את כל הדורות.

למשל, מבריאת העולם ועד משה רבנו עליו השלום לא הגיעו כלם לתקון שלהם בשלמות, עד שהופיע משה רבנו - ותקן את כל הדורות עד אליו. עין בלקוטי מוהר"ן (סימן ד), שיהודה נתגלגלו עצמותיו ולא היה יכול להגיע לתקונו, אף שהיה לו את יעקב אבינו ועוד שאר צדיקים גדולים, עד שהגיע משה רבנו והזכיר את ודויו ובקש בעבורו, ואז הוא הגיע לתקונו האמתי בשרשו.

וכן מביא הזהר הקדוש (ויחי רלו) על ראובן שמעון ולוי, שיעקב התירא לברכם [ולתקנם בשלמות] - עד שיגיע משה ויעשה את הכל בשלמות.

וכך העמיד משה ותקן את כל הנשמות, ואשריו למי שהיה מאנשיו ומקרביו של משה - "ראתה שפחה [מראות] על הים מה שלא ראה יחזקאל" (מכילתא שירה).

ואף אחד לא היה נקרא 'רבנו' חוץ ממשה, כי להקרא רבנו יכול רק זה שמוציא ומגלה חלק חדש בתורה והנהגת העולם ותקון הנשמות - כמשה רבנו עליו השלום שקבל את כל התורה מן השמים, ומעתה "אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (מגילה ב) וחוץ ממשה רבנו לא נקרא אף אחד 'רבנו', אפלו יהושע וכו', רק 'מורנו', לשון מורה־דרך: שמלמדנו את הדרכים של הרבי משה רבנו - איך לקימם.

וכך התנהל העולם בכח משה רבנו, וכל הצדיקים הנביאים - רק בדרך וכח משה רבנו, ורק הוא הרבי - וכלם רק תלמידיו.

עד שהופיע התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, והוא היה נשמת משה בעצמו, וירד לעולם לתקן את העולם ואת כל הנשמות שמזמן משה רבנו עליו השלום, ונתנה לו הרשות לגלות דרך חדשה בהנהגת העולם, וחלק התורה העקרי - סתרי התורה, זהר ותקונים וכו'. לכן הוא נקרא 'רבנו', מפני שהוא הרבי האמתי של העולם - וכל הצדיקים הנם תלמידיו, ולא יהושע לאחר פטירת משה.

וכן רבי אבא ורבי אלעזר לא נהיו רביים לאחר הסתלקות רבותיהם משה ורבי שמעון, רק היו חברים, והתנהגו בדרך רבותיהם משה ורבי שמעון, והיו מקשרים כחסידים לאחר הסתלקותו של רבי שמעון - מקשרים לרבי שמעון, כך שהיו רגילים לראות את רבי שמעון לאחר הסתלקותו.

ותמיד היו רק מדברים מרבם רבי שמעון והלכו בדרכיו ותורתו, והיו אומרים (הקדמת הזהר): "רבי שמעון, הרי הנך שוכן עפר והנך מנהיג את העולם", והחזיקו עצמם יחד באהבה, ורק רבי שמעון היה הרבי - וכלם רק תלמידיו: שם, ז'.