# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1442/15/

הסתלקות הצדיק עושה תקון גדול בכל העולמות יותר מבחייו, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם (חולין ז:). כי עקר הגדלה של הצדיק בחייו ובמותו, הוא כפי מה שזוכה לקרב נפשות ישראל להשם יתברך, שזה עקר תענוגיו ושעשועיו של השם יתברך, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.) 'כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל'. ועל כן גדולים הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי במותם הם מקרבין יותר נפשות ישראל להשם יתברך, והסטרא אחרא והקלפות הנאחזין בנשמות הנפולות בעוונותיהם, מכניעין ומבטלין אותם הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם, בבחינת "כי רבים אשר המית במותו מאשר המית בחייו" (שופטים טז, פס' ל). כי עקר העסק שהצדיק עוסק לתקן נשמות ישראל הוא בשעת בחינת שנה שלו דיקא, כי ממח הצדיק בעצמו אי אפשר לקבל, כי מחו ודעתו גדול ונשגב ונעלה מאד מאד, עד שאי אפשר לקבל ממנו בשום אפן, כי אם על ידי שהצדיק מוריד עצמו אל העולם, ומסלק את דעתו ומדבר עם העולם שיחת חלין וספורי מעשיות שזהו בחינת שנה, ועל ידי זה דיקא הוא מעוררם בתשובה ומחזירם להשם יתברך. וכן אפלו כשהצדיק האמת מגלה תורה להעולם, אף על פי שהוא תורה גבוה מאד והתגלות נפלא ונורא מאד, אף על פי כן הוא בבחינת שנה לגבי עצם השגתו שהוא גבוה מאד, עד שאי אפשר להשיגה אפלו במחשבה מכל שכן בדבור. נמצא שהתקרבות ישראל לאביהם שבשמים, שבזה עוסק הצדיק תמיד הוא רק על ידי בחינת שנה שלו כנ"ל. וכן בפשיטות השנה של הצדיק הוא גבוה בקדשה נפלאה מאד, כי אז בשעת שנה נשמתו הקדושה עולה ונכללת בתוך האמונה הקדושה שהיא בחינת מלכות, ונעשה על ידי זה יחוד גדול ועליון מאד, ועל ידי זה נתבררין ועולין כמה וכמה ניצוצות הנפולין שהם בחינת הנשמות הנפולים, ואזי נתעוררין בתשובה וחוזרין להשם יתברך אלו הרשעים שהם משרש ניצוצי נשמות אלו. ועל כן בשעת הסתלקות הצדיק שהוא בחינת שנה ארכה אצלו, ואז נשמתו עולה ונכללת במקום שנכללת, ואז נתגדל היחוד הקדוש מאד מאד, וכמובן בזהר הקדוש (ויקהל צה:) ובכתבי האר"י ז"ל (פע"ח קר"ש שעל המיטה פרק י), ועל ידי זה נתבררין ועולין ניצוצות הנפולין יותר ויותר ברבוי גדול מאד מאד, עד שעל ידי זה חוזרין בתשובה רשעים רבים ביותר, וכן מתנהג כל ימי עולם עד התחיה. שנשמת הצדיקים שנסתלקו, הם מעלים תמיד בחינת 'מיין נוקבין' אל השכינה הקדושה שהיא בחינת אמונה, ועל ידי זה היא מבררת נפשות רבות שנפלו עד אין קץ, כי יש נשמות נפולות מאד שנפלו כל כך כמו שנפלו, עד שאי־אפשר שיהיה להם שום תקון בעולם כי אם על־ידי נשמת הצדיק, ודיקא על־ידי מיתתו והסתלקותו שנעשה על ידי זה יחוד גדול ועליון מאד, כי כפי גדלת היחוד של מעלה כן עולים ניצוצות רבות מעמקי הקלפות ביותר.

וזה בחינת מעלת קדשת השתטחות על קברי צדיקים הקדושים, שהוא דבר גדול מאד ומועיל מאד לעבודת השם יתברך לזכות לצאת מהרע שלו ולשוב להשם יתברך, כי יש בני אדם שנפלו כל־כך בעוונותיהם, עד שנאחז בהם הרע כל־כך, עד שאי אפשר להם בשום אפן לשוב להשם יתברך רק על ידי שבאין על קברי צדיקים אמתיים, ואז נכללין בנשמת זה הצדיק שמת ונסתלק והוא עוסק תמיד לברר ברורים, והוא בכחו הגדול שגדול במיתתו יותר מבחייו הוא יכול לברר אפלו אותם הנשמות שנפלו מאד מאד, אבל אף על פי כן מחמת שהבעל בחירה אי אפשר לבררו ולקרבו אל הקדשה בעל כרחו כי הלא הבחירה חפשית, אך כשבא על קבר הצדיק במקום גניזתו הקדושה, ותומך עצמו על כח וזכות הצדיק ונשען עליו, ומשתטח על קברו ומתפלל ומתחנן שם לפני השם יתברך, ומעורר את עצמו בתשובה שאז יש כח להצדיק לבררו בכחו הגדול, ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו בשלמות ולזכותו להתקרב להשם יתברך, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אפן וכנ"ל.

וזה בחינת הלולא דרבי שמעון בן יוחאי שעושין ביום הסתלקותו שמחה גדולה דיקא, כי אין שמחה ותענוג לפניו יתברך, כמו השמחה שיש לו יתברך כביכול בעת שמתקרבין הרחוקים וחוזרין בתשובה אליו יתברך, וכמבאר בפנים בדרך משל באריכות קצת. והצדיקים הגדולים שעל ידי הסתלקותם הם מתקנים ומחזירים בתשובה נפשות רבות ביותר, ועל כן על ידי זה נתרבה השמחה ביותר, והשמחה הזאת היא בחינת השמחה שלעתיד בעת התחיה, בחינת "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיה לה), כי צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות יח.). כי הצדיק תכף בשעת הסתלקותו הולך לעולמו לחיים טובים ולשלום, לקבץ נדחים ולקרב רחוקים ולהחיותם חיי עולם בזה ובבא, שעל ידי זה נתגדלה השמחה מאד מאד וכמבאר בפנים (הלכות נזיקין ג', ח ט): אוצר היראה, צדיק רסד.