# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1442/17/

עצם מעלת קדשת קברי הצדיקים, שמועיל להאדם מאד לתקון נפשו ולהוציאו מגלותו הכבד דהינו גלות הנפש שהוא עקר הגלות, שהוא בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות, כי עקר גאלת מצרים היה על ידי עצמות יוסף, כמו שנאמר (שמות יג): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" וכו' וכמובן בזהר הקדוש (בשלח דף מו.), כי ארונו של יוסף שנשאו בעת יציאת מצרים, זה בחינת קבר הצדיק, ועל ידי זה היה עקר גאלתם. כי הצדיק זוכה לתקן הכבוד דקדשה בחייו כל כך, עד שבשעת הסתלקותו נאסף ונכלל תכף בכבוד ה', בבחינת "כבוד ה' יאספך". ועל כן על קברו הקדוש שהוא מקום מנוחתו שם שורה כבוד ה', ועל ידי זה כל נפשות ישראל נמשכין אחר הכבוד דקדשה הזה שהוא שרשם, ועל ידי זה זוכין לצאת מגלותם לחיים ולשלום, וזוכין לקבל חיות חדש ונפש חדשה בכל פעם על ידי קדשת הכבוד הזה (הלכות חובל בחברו ג', יג): אוצר היראה, צדיק רעח.