# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1442/5/

אף על פי שבאמת בודאי אי אפשר להמשיך ולקבל הארת אין סוף בלבו בהדרגה ובמדה כסדר בבחינת תקון, עד שיצמצם תחלה את אור ההתלהבות (עין לקו"מ מט), ואחר כך ילחם ויתגבר כנגד המחשבות רעות המתגרין בו, וימשיך לתוך לבו מחשבות זכות וקדושות, ועל ידי זה יזכה לזכך את מדותיו הינו השבע מדות שלו, עד שעל ידי זה יתגלה מלכותו יתברך עליו בשלמות, שזה בחינת עלית ביתא תתאה ואז יש עליה גם לביתא עלאה שהוא בחינת בינה ליבא, ונתתקן לבו בשלמות שיוכל לקבל בתוכו הארת האין סוף. אך אף על פי כן מי שלא זכה לזה, שלא זכך את מדותיו רק אדרבא קלקל הרבה חס ושלום, אף על פי כן על ידי ששב בתשובה שלמה, והעקר בכח והתקשרות לצדיקי אמת שהם עושים תשובה בשביל כל ישראל לדורות עולם, על ידי זה זוכה שנמשך עליו בחינת קדשת יום כפור, שאז אמא וברתא סלקין כחדא {בינה ומלכות עולים ביחד}, כמבאר בזהר הקדוש (אמור, ק:). הינו שאף על פי שלא תקן וזכך בשלמות המדות, שהם 'בין אמא לברתא' הינו - שמבינה עד מלכות, שעל ידי זה עקר שלמות המלכות ועלית ביתא תתאה ועלאה. אף על פי כן הצדיק האמת מעלהו על ידי בחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא {אמא (בינה) 'מלוה כלים' לבתה (מלכות)}, הינו שמזכהו לקבל עליו על מלכות שמים באמת, ולגלות מלכותו יתברך בעולם, ולהמשיך בלבו התנוצצות אור אין סוף, שזה בחינת עלית ביתא תתאה ועלאה, אף על פי שלא ברר וזכך עדין את מדותיו.

רק העקר שעל כל פנים יהיה לו אתערותא דלתתא קצת {התעוררות מלמטה}, על ידי שאוחז את עצמו בהצדיק, ומתיגע בכל פעם לברח מעתה על כל פנים ממחשבות רעות, וחותר ומבקש מאד לשוב אליו יתברך באמת. וזה גדל מעלת הליכה להתפלל על קברי הצדיקים הגדולים. כי הצדיק זכה בעולם הזה על ידי מעשיו ומדותיו הטובים לגלות מלכותו יתברך, שעל ידי זה עלה גם ביתא עלאה, וזכה להמשיך אור האין סוף בכל פעם בשלמות התקון. עד שביום הסתלקותו עלה ונסתלק ונכלל בשם בשלמות, רק מחמת שתשוקת הצדיק הוא לגלות מלכותו יתברך גם אחר הסתלקותו, רק שזה אי אפשר כי אם על ידי עבדות ומעשים טובים שבזה העולם אבל שם במקום הצדיק אין מעשה ועבדא, על כן כל שעשועיו כשבא אדם השפל מזה העולם, אפלו אם הוא גרוע מאד, ומשתטח על קברו ומתפלל שיזכה לתשובה שלמה, על ידי זה עוסק הצדיק בתקונו ומעלהו, אף על פי שלא זכה עדין לברר את מדותיו. ועל ידי זה זוכה לתשובה שלמה ולשלמות התפלה (הלכות תפילת המנחה ז', עה עו עז עט פ): אוצר היראה , צדיק עד.