# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1442/6/

כל אחד כפי מה שזכה בחייו לחפש ולבקש את השם יתברך תמיד בבחינת 'איה מקום כבודו', שעל ידי זה זוכה לעלות באמת לבחינת איה שהוא בחינת 'בראשית - מאמר סתום' שהוא שרש כל המאמרות כלם, כמו כן זוכה בעת סופו וקצו שתעלה נשמתו לשם לבחנת איה ששם עקר קבול השכר, בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא) בחינת "עין לא ראתה" וכו' (ישעיה סד), שכל זה בחינת סתום ונעלם בחינת איה הנ"ל. אבל אף על פי כן בשעת מיתה מחמת שאז הוא בחינת פרוד, על כן אז מתעוררין ביותר כל המקומות המטנפים שמשתלשל יניקתם משם, ועל כן המת מטמא טמאה חמורה כל כך. וצריך כל אחד לסבל מה שיסבל כפי מעשיו עד שיעלה לשם לבחינת איה להחיות העצמות היבשות.

אבל הצדיק הגדול עולה לשם מיד, כמו משה יוסף ודוד שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעוין {ברצון שברצונות} שהוא בחינת איה הנ"ל, והוא ממשיך משם הארות נפלאות ותקונים נפלאים עתה ביותר, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם (חולין ז), מחמת שאז עולין לבחינת איה בתכלית השלמות. כי בודאי העליה לשם אפלו מי שזוכה לזה הוא בכמה אלפים ורבבות בחינות ומדרגות, ועל כן עתה אחר הסתלקותו שעולה לשם בעליה נפלאה לעילא לעילא {למעלה למעלה}, על כן הכל יכולין להתתקן על ידו. כי מכל מיני מקומות המטנפים שבעולם ומכל מיני אבי אבות הטמאה שבעולם יכולין לשוב ולעלות בתכלית העליה על ידי הדרך הקדוש של איה הנ"ל, הינו לחפש ולבקש תמיד אחר השם יתברך, בבחינת איה מקום כבודו. וזה בחינת מעלת הליכה על קברי הצדיקים אמתיים להתעורר שם בתשובה שלמה ולחפש שם אחר השם יתברך, כי שם מאיר זה הדרך ביותר על ידי הצדיק שעלה לשם בתכלית העליה כנ"ל. ועל כן כל הקדשות וכל התקונים נמשכין משם (הלכות תחומין ו, לא): אוצר היראה , צדיק פז.