# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1559/18/

תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת נגלה ונסתר, והם נמשכין מבחינת קיום התורה ובחינת תשובה, שהם שני בחינות חסדים זה למעלה מזה, שזה בחינת " יי – יי וכו' " (שמות לד) ודרשו רבותינו ז"ל (ראש השנה יז:): קדם שיחטא ואחר שיחטא. וגם החסד הראשון שהוא בחינת קדם שיחטא, זה גם כן חסד גדול מאד, שהוא בחינת מה שהשם יתברך ברא אותנו בחסדו ונתן לנו את התורה, וזכה אותנו לקימה. אבל זה החסד שהוא בחינת החסד של קיום התורה בפשיטות, זה בחינת נגלה. והחסד השני שהוא בחינת אחר שיחטא האדם, והשם יתברך מתנהג עמו בחסדו להחזירו בתשובה ולהנטותו לתחיה, זה החסד גדול יותר מהחסד הראשון, כי כשאדם נוטה מדרכי ה' ועובר חס־ושלום מה שעובר, אזי החסד הראשון שהוא בחינת תורה בחינת נגלה, מחיב את ענשו הראוי לו ככתוב בתורה, אבל על־ידי החסד השני שהוא שלים יתיר {שלם יותר} כמובא בזהר הקדוש ( ), על־ידי זה גם הוא יכול להנצל מן הענש על־ידי תשובה, וגדול החסד הזה כל־כך עד שיוכל להפך עונות לזכיות. וזה החסד הוא בחינת סתרי תורה בחינת שרש התורה שבעל פה, כי זה החסד אי־אפשר לגלות כלל וכלל כי אם מפה לאזן, כי באמת כשאדם חוטא, אזי השם יתברך כמסתיר פניו ממנו, כמו שנאמר (דברים לא): "והסתרתי פני וכו', ואנכי הסתר אסתיר". אבל באמת השם יתברך חפץ חסד הוא וצופה לרשע וחפץ בהצדקו, על כן הוא מגלה לצדיקים בעל פה דרכי התשובה, להורות את בני ישראל איך להתנהג בתקף ההסתרה, באפן שיחזרו ויתקרבו לאביהם שבשמים.

וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים, ואין די במה שמעין בספרים בלבד, כי דרכי התשובה הם עקר בחינת תורה שבעל פה, מה שמקבלין מפי הצדיק האמת, שהם דברים שלא נתן לכתב, כי אי אפשר לכתבו כלל, כי זה הדבר משתנה בכל דור בכל אדם ובכל זמן. כי לא כל אפין שוין {לא כל האנשים דומים}, כי כל אחד כפי שרש נשמתו וכפי מהותו וכפי קלקולו, כן צריכין להנהיג אותו בדרכים ועצות ישרות, באפן שישב אל ה' וירחמהו, ועצות אלו בשלמות אין יודעין כי אם הצדיקים אמתיים שהם בחינת קדש קדשים בחינת שכל הכולל, שהוא בחינת סתרי תורה ששם שרש כל השכליים, וכל העצות טובות לעבודת ה' לכל אחד כפי מה שצריך לפי בחינתו, ושם עקר ההמתקה והישועה לכל (הלכות סוכה ולולב ז', ג ד): אוצר היראה , תשובה כח.