# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1559/20/

כל תקוני הבשר שעושין עד שהכשר לאכילת ישראל, הם בחינת תקוני התשובה, כי צריכין לתקן הנפש המגלגל שירד ממדרגתו ממדבר לחי, ועכשו צריכין לתקנו ולהשיבו לשרשו, שזה בחינת תשובה, וזה בחינת שחיטה ונקור כמבאר בפנים, ואחר־כך צריך להדיחו במים ולמלחו ולחזר ולהדיחו הדחה אחרונה - זה בחינת "הבא לטהר, מסיעין לו"; אומרים לו המתן! שנאמר על ענין הבעל־ תשובה. כי אי אפשר לכנס בפעם אחד אל התשובה, וצריך להמתין ולשהות ולסבל שפיכות־דמים הרבה כדי להכניע הדם הרע שבחלל השמאלי שהתגבר על־ידי עונותיו. ומבאר בדברינו כמה פעמים, שבתחלת התשובה מעלין את האדם למדרגה גדולה, ונמשך עליו הארה גדולה מאד מלמעלה מבחינת עלמא דאתי, שהוא בחינת אהי"ה, בחינת תשובה. וזה בחינת פסח, בחינת טבילת המקוה של פסח, כי אז טבלו גם־כן כידוע, כי מקוה הוא בחינת עלמא דאתי, בחינת אהי"ה, בחינת תשובה. ואחר־כך מסתלקת הארה זאת, ואז צריך האדם להצטרף ולהזדכך מאחיזת הדמים רעים שהם בחינת טמאת מצרים, שזה בחינת מה שיורד ממדרגתו, וצריך לסבל שפיכות־דמים הרבה מעצמו ומאחרים עד שיפלט כל הדמים רעים שנתאחזו בו... וכל התקונים הנ"ל אנו ממשיכים גם על הבשר עד שהכשר לאכילה, שזה בחינת הדחה ראשונה במים הוא בחינת המקוה ראשונה של פסח, ואחר־כך אנו מולחין אותו להפליט הדמים ממנו בשלמות, ועל־כן צריך לשהות במלחו, בחינת 'אומרים לו המתן', הינו מה שמסתלקת הארה ראשונה וצריך להמתין ולסבל הרבה עד שיפליט מעצמו הדמים הרעים, שזהו בחינת התקונים שעוסקים בכל ימי הספירה, עד שזוכין אחר־כך למקוה של שבועות שזה בחינת ההדחה שאחר המליחה, שזה גמר תקונו ואז הכשר לאכילה. ועל־כן אם אין לו מלח, צריכין לצלות הבשר באש - זה בחינת האש שצריך האדם להצטרף בו אחר פטירתו, חס ושלום, בבחינת "כל דבר אשר יבא באש" - בחמימות היצר - "תעבירו באש", כי האש הנ"ל הוא מכלה את הזהמא הנאחזת בנפשו. אך אם זוכה להתקשר להצדיק האמת, שהוא בחינת "ברית מלח", אזי נצולין מן האש הנ"ל, כי נפלטין כל הדמים רעים שבו על־ידי המלח, כי מליח הרי הוא כרותח דצלי, שעל־ידי בחינת המליחה שהוא בחינת ההתקשרות לצדיק, וסובל שפיכות־דמים הרבה בשביל זה כנ"ל, על־ידי־זה נזדככין יפה ונצולין מן האש ויוצאין זך ויפה ושלם בלי שום פגם וזוכין לתכלית התקון (הל' מליחה, א'): אוצר היראה , אכילה צז.