# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1624/11/

גם הצדיקים הגדולים במעלה, צריכין לשמר את עצמן מן היצר הרע של בחינת דרי מעלה שהוא בחינת גבורות ודינים, שמזה היה קטרוג המלאכים שקטרגו על כלל בריאת האדם (שבת פח:). ומזה נמשך מה שנתלבש לפעמים גם בהגדולים במעלה בחינת קטרוג הנ"ל, ומחמת זה אינם רוצים להוריד את עצמם למדרגות הנמוכות ולקרב הרחוקים. ויש בענין זה כמה אלפים ורבבות בחינות כמבאר בפנים (הל' נדרים ד, טז.) שם, קכז.

ומבואר יותר באוצר היראה גרים יד: יש גדולים במעלה שאינם יכולים לקרב נפשות להשם יתברך, ואפלו כשהם מקרבין נפשות, אינם מקרבין רק הגדולים שהם באיזה מדרגה, אבל הנמוכים והמנחים בדיוטא התחתונה אינם יכולים לקרב. וכל זה נמשך מהדעת שלהם, מחמת שנדמה להם שכבר הם יודעים איזה ידיעה מהשם יתברך, וכפי ידיעתם את גדלת הבורא יתברך נדמה להם שאי אפשר לקרב אליו יתברך מרחק ומגשם כזה, בפרט אם הוא פגום מאד, רחמנא לצלן. ובאמת כל זה נמשך מקטרוג המלאכים שקטרגו על כלל בריאת האדם דעתיד למחטי ולארגזא וכו' {שעתיד לחטוא ולהרגיז}, כמאמר רבותינו ז"ל (זהר שמיני דף לה ובעוד מקומות). כי אלו המלאכים נדמה להם גם־כן שכבר הם יודעים איזה ידיעה מגדלת השם יתברך, וכפי ידיעתם את גדלת הבורא יתברך לא היו יכולין להבין כלל את בריאת האדם הגשמי הזה, שיש לו בחירה ויכול לחטא ולהרגיז, חס ושלום. אבל השם יתברך לא השגיח עליהם והשיב להם: וכי לחנם נקראתי רחום וחנון?! כי אין מי שידע ממנו יתברך בשלמות כי אם הוא לבדו יתברך, והשם יתברך בעצם רוממותו יודע שדיקא זה עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשהאדם הגשמי הזה יעבד אותו בזה העולם העשיה דיקא, ואפלו אם יחטא וירגיז לפניו יתברך, אף־על־פי־כן יודע שיש צדיקים גבוהים כאלה, שידעו להמשיך גדלת רחמיו וחסדיו גם עליהם, עד שירימו ויגביהו נחת־רוח לפניו גם מהם; אדרבא, כל־מה שעולה איזה נחת רוח לפניו יתברך ממדרגה נמוכה ביותר, יש לו שעשועים יותר ויותר ובשביל זה ברא את העולם. ועל־כן באמת הצדיק הגדול במעלה מאד מאד בבחינת משה הוא מוסר את נפשו בעד ישראל, אפלו בעד הגרוע שבגרועים, ומשתדל ומתיגע כל ימיו במסירת־נפש עצום לקרב את הכל להשם יתברך, כי הוא הגיע ל'תכלית הידיעה - אשר לא נדע', ודיקא מחמת זה הוא משיג בהשגתו העצומה שהשם יתברך מקבל תענוגים ושעשועים מכל מדרגות התחתונות ביותר, אדרבא זה עקר גדלתו, שהרחוקים ביותר מתקרבים אליו יתברך, כמבאר במקום אחר (לקו"מ י'), ועין פנים.

ועל־כן במקום שבעלי־תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמד, מחמת שהבעלי־תשובה הם מרימין מדרגות התחתונות ביותר, ועל־כן זה הצדיק הוא רבן של כל הגדולים והקטנים, כי הוא מראה להגדולים במעלה בחינת דרי מעלה - הן להמלאכים ממש שקטרגו על בריאת האדם, הן להגדולים במעלה מבני־אדם שאינם רוצים לקרב הרחוקים והפגומים אדרבא מרחקים אותם לפעמים ביותר, והצדיק הגדול הזה מראה להם, שכל זה מחמת שאינם יודעים עדין כלל בידיעתו יתברך. כי מי שיודע בידיעת השם יתברך הוא יודע שעקר תענוגיו ושעשועיו יתברך הוא דיקא כשעולה העבודה של עולם השפל הזה, על־כן כל־מה שהמדרגה יותר נמוכה, כשעולה איזה נחת־רוח לפניו משם, זה עקר שעשועיו ותענוגיו יתברך, ועל־ידי זה הדעת בעצמו שמאיר להדרי מעלה שאינם יודעים כלל עדין מגדלתו יתברך, על־ידי־זה יכול להראות להדרי מטה הנמוכים ביותר, שעדין השם יתברך אתם ומקבל נחת־רוח מהם, ולא ישגיחו על הדעת והסברות של אלו הגדולים שרוצים לרחק אותם. גם, כי עקר אחיזת היצר הרע נמשך מהשתלשלות קטרוג המלאכים הנ"ל, כמבאר בפנים, ועל־כן הצדיק הנ"ל, שמבטל קטרוג המלאכים כנ"ל, על־ידי־זה ממילא מבטל אחיזת היצר הרע מישראל, וגם הוא מראה להנמוכים במעלה, בחינת דרי מטה, שלא ישגיחו על קטרוג המלאכים, שמשם היצר הרע שלהם הרוצה להפיל אותם בכל עת ומחליש דעתם כאלו אפס תקותם, חס ושלום, ובאמת לא כן הוא, אדרבא השם יתברך עדין אתם ועמם, כי מלא כל הארץ כבודו ואין שום יאוש בעולם כלל, כי אין מי שיודע גדלתו יתברך ורחמיו וחסדיו עד היכן מגיעים, כי רחמיו יתברך אינם כלים לעולם יהיה איך שיהיה, כמו שכתוב (איכה ג): "חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו", אדרבא זה עקר גדלתו יתברך כשהרחוקים מתקרבים אליו כנ"ל (הל' נדרים, הל' ד, אותיות יד טו טז): אוצר היראה, גרים יד.