# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1624/12/

עקר הידיעה מהשם יתברך הוא על ידי שמו, וכן הידיעה מכל הדברים שבעולם היא על ידי השם שיש לכל דבר. ועל כן אסור לקרות לרבו בשמו (שו"ע יור"ד רמב) שזה נראה כאלו יודע ממנו. כי כל מה שמקבל מרבו צריך לידע שעדין אינו יודע כלל, כי מאד עמקו מחשבותיו, ודבריו הם כמעין הנובע, וצריכין להעמיק בהם היטב ולחתר ולשאב מהם עצות נפלאות בכל עת איך להציל נפשו משטף מים רבים הזידונים של זה העולם. ואחר כל מה שידע ויבין ויוציא מדבריו הקדושים צריך לידע ולהאמין שעדין אינו יודע כלל עד היכן מגיעים עמקות דבריו. כי באמת עצם תורתו ואפלו שיחותיו הקדושות אי אפשר להשיג בשום אפן, וכמאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין סח): 'הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם' וכו'. וזה בחינת העלמת שם רבו שאסור להזכירו בשמו, כי שמו הוא דעתו שהוא סתום ונעלם ממנו בתכלית ההעלם, כי שם רבו נכלל בשם ה' שנאמר עליו (שמות ג): "זה שמי לעולם" כנ"ל. וביותר האסור בשם של פלא, זה רמז כי יש רבי ששמו פלא - הפלא ופלא, שתורתו ועצותיו הקדושות הם בחינת פלאות, בבחינת "כי עשית פלא עצות מרחוק" וכו' (ישעיה כט) בחינת "ויקרא שמו פלא יועץ" (שם ט), ועל כן אסור להזכיר שמו ביותר, כי עליו נאמר (שופטים יג): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" [אמר המעתיק: עין שלחן ערוך בהגה, מבאר שם שאם אומר 'רבי מורי פלוני' בשמו מתר ונכון גם כן ואינו סותר להנ"ל, כי מאחר שמזכיר רבי פלוני בזה מגלה כי בעצם קדשת שמו ודעתו של רבו אין לו השגה כלל, רק הוא מזכירו בשם זה כפי הדעת והחכמה שקבל ממנו שעל שם זה נקרא רבו שלמד ממנו חכמה ובאפן זה מתר]: אוצר היראה, צדיק קלא.