# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1624/8/

יש צדיקים שממשיכים תורה שאין בה (אלא) רק תוכחה ומוסר והתעוררות לעבודת הבורא יתברך, אבל אין בה עצה עדין איך להגיע לזה לזכות לקיום התורה. ואף על פי שגם זה טוב מאד, אבל העקר הוא אלו הצדיקים שזוכין להמשיך חדושי תורה כאלו שיש בהם עצות נפלאות לקיום התורה, שזה בחינת נבואת משה שנתן לנו את התורה שהיא כלה עצות.

וזה בחינת מה שנחלקו רבותינו ז"ל (קדושין מ) אם תלמוד גדול או מעשה גדול, ושניהם אמת. כי מן הלמוד והתורה הזאת שאין בה עצה רק התעוררות - בודאי המעשה גדול, כי זה כל כונת התעוררות להביא לידי מעשה. אבל הלמוד שהוא עצות - הוא גדול ממעשה, כי בלא זה לא ידע כלל מה לקים. וגם כי הלמוד של תוכחת מוסר הוא נמשך רק מהיחוד החיצון, ועל כן מעשה גדול ממנו כי מעשה המצוות נמשך מבחינת יחוד הפנימי. אבל הלמוד שהוא בעצמו התגלות העצות זה נמשך מבחינת יחוד הפנימי והוא כולל כל המצות והעצות ועל כן בודאי הוא גבה יותר. אבל אף על פי כן גם הלמוד של תוכחת מוסר צריכין מאד, כי אי אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת הארה להמוחין מהיחוד החיצון. ועל כן שניהם כאחד טובים (הלכות תחומין ה', כא כז. עיין אמונה אות מה, שם מובא ענין יחוד החיצון ויחוד הפנימי הנ"ל): אוצר היראה , צדיק פב.