# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1865/3/

ענין מה שעקר העסק שצריכין לעסק לקרב הרחוקים להשם יתברך הכל הוא בכח ההתקשרות לצדיקי אמת שהם בחינת שבת. והעקר בכח הצדיקים הגדולים שכבר נסתלקו, עין גרים והתקרבות הרחוקים אות יג:

אף־על־פי שעסק זה של התקרבות הרחוקים הוא דבר גדול ויקר מאד כנ"ל והוא בחינת בנין המשכן והיכל־הקדש, (כמבאר בפנים לקו"מ נט), וכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך באמת מחיב לעסק בזה, כל אחד כפי מדרגתו, אבל הענין קשה מאד, כי צריכין לזה לעורר המשפט להכניע הרע שנאחז באלו הנפשות, בכדי שלא יזיק לו הרע שלהם, ומי יודע אם יש כח באש משפטו להכניע הרע שלהם. וגם, כי יש כמה נפשות שאי אפשר לקרבן, כי אין המשפט מועיל להם. וגם אלו הנפשות שצריכין לקרב, אי אפשר לו לקרבן בעל־ כרחם, וגם אסור לדחק את השעה בענין התקרבותם כנ"ל. על־כן צריכין להתפלל ולבקש הרבה מהשם יתברך שיתן לו כח לעורר אש המשפט בשלמות, עד שיבטל הרע שלהם, וגם שידע את מי לקרב ואת מי שלא לקרב, וכן כל הפרטים שצריכין לידע איך להתנהג בעסק גדול כזה, שבו תלויים כל העולמות. אך גם זה קשה לקים כראוי, כי מי יודע לסדר תפלתו כראוי, בפרט בעסק גדול כזה.

על־כן עקר התקון לזה הוא על־ידי ההתקשרות לצדיק־האמת, שהוא בחינת שבת, ששם תכלית המנוחה והשביתה, בחינת בטול גמור אל אור אין־סוף בתכלית השלמות. ועל־ידי שזוכרין בכל פעם את השבת, שהוא בחינת קדשת הצדיק־האמת, על־ידי־זה מאיר השם יתברך את עיני כל החפצים באמת למען שמו יתברך ולידע איך לעסק בבנין היכל־הקדש הזה, לקרב נפשות להשם יתברך באמת, שזה מטל על כל אחד מישראל כנ"ל. כי על־ידי ההתקשרות להצדיק באמת, על־ידי־זה יכולין להתפלל תפלתו לפני השם יתברך שיענהו באמת ויושיעו לידע איך להתנהג בבנין הזה, שזה בחינת "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט), שאומרים בשבת במנחה, כי אז הוא עת־ רצון על־ידי קדשת שבת, ועל־ידי־זה נתקבל התפלה בשלמות שיזכו להמשיך הקדשה של שבת על כל ששת ימי החל, שאז עוסקין לברר ברורים הקדושים, שזה בחינת התקרבות נפשות הרחוקות (אשר בזה בעצמו אסור גם־כן לדחק את השעה כנ"ל, רק צריכים לבטל את עצמו בכל פעם ולסמך על השם יתברך לבד, שזה בחינת שבת), והכל בכח קדשת שבת, שהוא בחינת קדשת הצדיק־האמת. ועל־כן עקר הכח הזה לקרב הרחוקים בשלמות, יכולין לקבל מהצדיקים דיקא אחר הסתלקותם, כי אז זוכים ליום שכלו שבת ומנוחה ונכללים בתוך קדשת שבת בתכלית השלמות, ועל־ידי־זה דיקא יכולין המקרבים שלהם לעסק בבנין הנ"ל...

וכל הברורים שאנו מבררין בששת ימי החל על־ידי כח אש המשפט, כל זה אנו זוכין דיקא על־ידי קדשת הבטול והשביתה והמנוחה של שבת, שזה בחינת קדשת הצדיק האמת, שהוא שבת דכלהו יומי {שבת של כל הימים}. ועל־כן נוהגין להתקבץ בשבת בסעודה שלישית ולעסק אז ביותר בענין התקרבות הנפשות להשם יתברך, כי אז הזמן המסגל לזה, מחמת שאז יוצא קדשת שבת ועוסקין אז להוסיף מחל על הקדש ולהמשיך קדשת שבת על ימי החל, שעל־ידי־זה עקר התקון של התקרבות הנפשות, שהוא בחינת בנין המשכן והיכל־הקדש שנעשה על־ידי שמירת שבת, שנצטוו על זה קדם מלאכת המשכן. ומחמת שעקר גמר תקון בנין הקדוש הזה הוא דיקא על־ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו כנ"ל, שזה בחינת משה יוסף דוד, שנסתלקו במנחת שבת, על־כן גם גמר קדשת המשכן היה על־ידי הסתלקות הצדיקים, הינו על־ידי מיתת נדב ואביהוא. וזהו שאמר משה (ויקרא י) : "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד" - 'אקדש' 'אכבד' דיקא, בחינת בנין היכל־הקדש הנ"ל, שהוא בחינת כבוד השם יתברך כנ"ל, בבחינת "ובהיכלו כלו אמר כבוד", שכל זה נתתקן על־ידי הסתלקותם דיקא. וזה שאמרו רבותינו ז"ל, שאמר משה: סבור הייתי שיתקדש המשכן בי או בך, עכשו אני רואה שהם גדולים ממני וממך - הינו כנ"ל, ועין פנים: אוצר היראה, גרים והתקרבות רחוקים יג.