# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1975/14/

עקר שלמות תקון התשובה ומחלת העונות זוכין על ידי שמתקרבין ומתקשרין באמת לצדיק האמת וזוכין להיות רגיל לעמד לפניו בכל פעם, עין תשובה אות לד, וזו לשונו:

כשהאדם חס־ושלום עובר עברה, אז נסתלק החיות דקדשה מבחינת פועל, מאחר שפגם מאד במה שהוציא את מעשה העברה מכח אל הפעל, וחוזר למעלה ונעלם בבחינת כח (עין לקו"מ סו), ואז נשאר כמת בלי חיות דקדשה, ואז שורה עליו רוח הטמאה חס־ושלום כפי פגמו, ועליו נאמר (משלי טז): ונרגן מפריד אלוף, כי מפריד הפועל מהכח, ושורה עליו רוח חיצוני, ומקבל חיות דרך הסטרא אחרא. וזהו עקר הפרוד והפגם הוא פגם אמונה, כי על־ידי כל עברה נמשך פגם אמונה, עד שנעלם ממנו שהפועל נמשך מהכח, ואיננו זוכר מי בראש ומה למעלה ממנו. ועל־כן עקר תקונו על־ידי תשובה, ועקר התשובה שישוב מיד לשרשו, בבחינת "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" (הושע ב), שיזכר את עצמו אחר כל הפגמים שפגם בעונותיו המרבים, אף על פי כן בכל המקומות ממשלתו יתברך, ובכל מקום שנדחה ונפל לשם גם שם מקבל חיות רק מהשם יתברך, ויקשר את עצמו בכל מקום שהוא שם להשם יתברך. אך מחמת שזה כלל כי כשהאדם מקלקל ופוגם חס־ושלום, אזי אי־אפשר לו לתקן על־ידי אותה הבחינה בעצמה שפגם שם, רק הוא מכרח לקבל התקון ממקום גבה ביותר, וזה עקר בחינת תשובה שהוא כביכול גבה מהתורה, וכמאמר רבותינו ז"ל (ברכות לד): במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמד שם, כי אי אפשר לו לשוב לשרשו ולתקן בשלמות מה שפגם במה שעבר על התורה, כי אם על־ידי שיקבל חיות ותקון ממקום הגבה ביותר. ועל־כן באמת אי אפשר להתתקן בשלמות, כי אם על־ידי הצדיק הגדול האמת, וכל מה שפגם וקלקל יותר, הוא צריך רבי גדול ביותר, כמבאר במקום אחר (לקו"מ ל). כי על־ידי שזוכה לבוא אל הצדיק בכל פעם, והצדיק אינו עומד על מדרגה אחת, רק בכל פעם הוא עולה מדרגא לדרגא, שזה בחינת הסתלקות, והצדיק יש לו בחינת רוח דלעלא ורוח דלתתא {הרוח שלמעלה והרוח שלמטה} שהם בעצמם בחינת כח ופעל, ובכל פעם שרוצה הצדיק להסתלק ממדרגה זו ולעלות למדרגה גבה ממנה, אזי יורד עליו הרוח דלעלא ונתקשר עם הרוח דלתתא שלו, ועל־ידי זה נסתלק ממדרגתו זו. ומי שזוכה לעמד לפני הצדיק בכל פעם, אז נמשך עליו גם כן הארה גדולה משני הרוחות של הצדיק הנ"ל, שזה בחינת פי שנים שעל־ידי זה מקבל חיות בכל פעם ממקום גבה ביותר, ועל־ ידי זה יכול להתתקן בכל פעם אף אם עובר עליו מה שעובר. כי אף על פי שהוא יודע בנפשו שהוא במדרגה פחותה ונמוכה מאד, אף על פי כן אם הוא רגיל לפני רבו מקבל נפשו בכל פעם בהעלם ובאתכסיא {בהסתר} בחינת פי שנים מרבו, דהינו שנמשך עליו חיות דקדשה מהרוח דלעלא שנמשך על רבו בכל פעם, כפי המדרגה שזוכה הצדיק לעלות ולהסתלק אליה עתה. ועל־ידי זה אין שום קלקול ופגם שלא יוכל להתתקן, על־ידי תשובה שזוכה על־ידי זה, רק העקר שלא יתרחק מהצדיק לעולם חס־ושלום, בכל מה שיעבר עליו, וזה בחינת (משלי לא): "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים", ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא וברש"י שם): אל תקרי שנים אלא שנים, כי עקר התקון על־ידי בחינת פי שנים הנ"ל. וזה בחינת "ממרחק תביא לחמה" (שם), שעקר התקון צריכין לקבל ממקום גבה ורחוק מאד, ועל־כן איש אפשר להתתקן כי אם על־ידי הצדיק הגדול במעלה ביותר, שזוכין על ידו לבחינת פי שנים הנ"ל בבחינה גבוהה ועליונה וקדושה מאד, ועל־ידי זה עקר תקון התשובה ומחילת העונות, בבחינת: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך", 'אנכי אנכי' דיקא בחינת פי שנים. ועין שם עוד כמה כתובים המורים על זה (הלכות הכשר כלים ד', ג ח): אוצר היראה, תשובה לד.