# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1975/24/

העקר להיות מקרב להצדיק ודבוק בו באמת בכל עת ורגע, ובכל נשימה ונשימה שהוא נושם וממשיך הרוח חיים יזכר תכף שהנשימה הזאת שהיא החיות שלו, זה נמשך מהצדיק האמת שדבוק בהתורה ובהשם יתברך, והוא ממשיך הרוח חיים דקדשה לכל אחד להשלים חסרונותיו. ועל כן יזהר להתקרב להצדיק ולהשם יתברך בכל נשימה ונשימה לעבד את השם יתברך בכל נשימה ונשימה, כמאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ט): "כל הנשמה תהלל יה" - על כל נשימה ונשימה תהלל יה. וזה בחינת (תקוני זהר מה, דף פג): 'הבל נחית הבל סליק' {הבל פה יורד, והבל פה עולה}, כי האדם בנשימתו הוא מכניס רוח ומוציא רוח. ועל כן צריך שידע ויזכר בכל עת שבכל נשימה ונשימה הוא ממשיך ומכניס הרוח חיים דקדשה מהצדיק האמת, ותכף ומיד צריך לחזר ולהעלות ולהוציא הרוח חיים באיזה דבר שבקדשה בתורה או בתפלה והשתוקקות ורצונות טובים להשם יתברך וכיוצא.

נמצא שהצדיק הוא בבחינת מלוה, כי הוא מלוה להאדם הרוח חיים כדי שאחר כך יסלק וישלם חובתו, להודות ולהלל להשם יתברך על כל נשימה ונשימה שכן חובת כל היצורים להודות ולהלל וכו' (נשמת כל חי). ומי שהוא דבוק בהצדיק באמת בבחינה הנ"ל הוא מסלק חובתו מיד ליד הצדיק בעצמו, כי כל כונתו בעבודתו ותפלתו הוא שתגיע העבודה והתפלה להצדיק האמת והוא יעלה אותה למקום הצריך. וכמבאר כבר כמה פעמים (לקו"מ ב, קכג ועוד) שעקר התפלה והעבודה צריך להיות בהתקשרות לצדיקים אמתיים. אבל מי שאינו דבוק ומקרב להצדיק האמת, או מי שהוא חולק לגמרי על הצדיק ודובר עליו עתק בגאוה ובוז, זה אינו מקבל חיות כלל מהצדיק רק מהרב שבקליפה מבחינת עשו איש שעיר וכמבאר בפנים. אבל יש כשרים קצת שאינם חולקים לגמרי על הצדיק רק שאינם מקרבים ומקשרים אליו ועושים מצוות ועוסקים בתורה ותפלה, אזי עבודתם וכל עסקם הולך דרך כמה שלוחים עד שחוזרים ומגיעים להצדיק האמת. ואז יש כמה וכמה אחריות בדרך שלא יגזלו אותו האורבים בדרך. והאחריות על הלוה שהוא המקבל החיות מהצדיק להשלים חסרונו שהוא בחינת לוה (שם, ג): אוצר היראה , צדיק קפו.