# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1975/29/

גדל המעלה והזכות שאין לו שעור, של אותם האנשים הזוכים לילך ברגליהם דיקא להקביל פני רבם, כי עקר ההליכה אל הרב הוא כדי לזכות על ידו להשגות אלקות, כי צריכין להשתדל בזה מאד לבקש אחר רבי הגון ואמתי כזה, שיוכל להאיר גם בו השגת אלקות על ידי צמצומים, שהם בחינת החכמה תתאה {חכמה תחתונה} בחינת רגלין, ובפרט שהתלמיד בכללו אפלו הראש שלו שהוא בחינת השכל העליון שלו, הוא גם כן בחינת רגלין נגד בחינת חכמה תתאה, בחינת רגלין של הרב האמת. על כן צריכין לילך ברגליו דיקא, בכדי לתקן בחינת הרגלין בחינת חכמה תתאה בחינת הצמצומים והסבובים, שאי אפשר לזכות להשגות אלקות כי אם על ידי זה. וזה גם כן מה שמובא שכשישראל עלו לרגלים שלש פעמים בשנה, היו הולכין על פי רב ברגליהם דיקא, כי עקר מצות עלית רגלים היה גם כן בשביל זה, בכדי להמשיך חיות אל החכמה תתאה - מאור הפנים המאיר בשלש רגלים, ועל כן נאמר בשבחם (שיר השירים ז): "מה יפו פעמיך בנעלים" - דיקא, על שם שהיו הולכים לירושלים ברגליהם במנעלים, עין פנים (הלכות גיטין ד', י יא): אוצר היראה, צדיק רפז.