# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/1975/7/

זה ידוע לכל אדם כמה וכמה עתים עוברים עליו ברוחניות וגשמיות בגוף ונפש וממון וכו', וכמה וכמה ישועות נפלאות שהשם יתברך עוזר לו בכל פעם, בפרט בענין קדשת יהדותו שזה העקר. ובכל עת ועת שעובר על האדם בין בטיבו בין בעקו [בין בטוב ובין בצער] בין בעליה בין בירידה, בכלם מאיר בהם הצדיק שידעו ישראל עצות, מה לעשות ובמה יחיה את עצמו בכל עת ועת כפי העת אשר עובר עליו, באפן שישארו על עמדם ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם. והעקר על ידי שיקשרו כל העתים העוברים אליהם להעת האחרון, שהוא עת קבול השכר של כל אחד מישראל שאז יזכה כל אחד כפי עבודתו להארת הרצון המפלג להשם יתברך בהשתוקקות נפלא ונורא, שזה בחינת "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (במדבר כג) כמבאר בפנים, ולעת הזאת צריכין לקשר כל העתים העוברים עליו בעולם הזה. כי עקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון שאיך שהוא ואיך שעובר עליו על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק להשם יתברך, כי הרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאד, ועל ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד להשם יתברך ולהרבות באמירת תהלים ותחנות ובקשות רבות, והתבודדות לשפך לבו כמים לפני ה', עד ישקיף וירא ה' משמים ויאיר עליו הדעת הקדוש האמתי, לבטל רוח שטות ולשוב מכל העוונות ולהתקרב להשם יתברך (הל' נטילת ידים לסעודה ו'. אות נא): אוצר היראה , צדיק לא.