# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2082/14/

עקר פגם הדעת הוא על־ידי פגם הברית חס ושלום, ואז הוא נופל לתחת הזמן, שהוא בא מבחינת חסרון הדעת, ועל־כן "כל ימיו כעס ומכאובות" (קהלת), כי עליו דיקא עובר כל "המעשה הרע הנעשה תחת השמש", ונאחז בו ביותר סטרא דמותא, חס ושלום. וזה בחינת "ומוצא אני מר ממות את האשה" (שם), שנאמר על פגם הברית. וזה בחינת ענש כרת הנאמר בתורה על עון עריות שהוא פגם הברית, הינו שנכרתין ימיו מן השרש חס ושלום, ונשאר תמיד תחת הזמן, ואינו זוכה לצאת מתחת הזמן אפלו לאחר מותו, כמובא שרשעים אינם יוצאים מחיזו דהאי עלמא {ממראות העולם הזה} גם אחר מותם, וזה עקר ענש כרת רחמנא לצלן, שנכרתין ימיו משרשן שהוא בחינת למעלה מהזמן, ונשאר תמיד תחת הזמן, ששם כל הפגעים וכל הדינים וכל הענשים הקשים והמרים, רחמנא לצלן. ועל־כן תקון הכרת הוא כתר, ששם שרש הזקנה דקדשה, בחינת תליסר תקוני דיקנא {שלש עשרה תקוני הזקן}, בחינת עתיק, ששם שרש העליון של בחינת למעלה מהזמן, שזה הפך הכרת כנ"ל.

ועל־כן באמת עקר התשובה על פגם הברית הוא על־ידי התקשרות והתקרבות לצדיקים אמתיים, כי צדיקי־אמת שהם שומרי הברית בשלמות, הם בחינת זקנים דקדשה (כמובא, שעקר הדור הזקנה הוא על־ידי בחינת תקון הברית, כי הסריס אין לו זקן), שמקבלין כח מהזקן העליון (המבאר בהמעשה של יום ראשון מהשבעה בעטלירס), שזכה לבחינת למעלה מהזמן בתכלית המעלה, ומשם ממשיכים החיים לכל הבאים לשוב על פגם הברית, ומוציאין ומעלין אותם מבחינת כרת לבחינת כתר, בחינת עתיק, בחינת זקן, בחינת למעלה מהזמן, ששם עקר החיים. וזה בחינת (נדרים לא): 'גדולה מילה, שנכרתו עליה שלש־עשרה בריתות', כנגד תליסר תקוני דיקנא קדישא, שהם בחינת זקן דקדשה שזוכין לזה על־ידי מצות מילה שהוא בחינת תקון הברית: אוצר היראה, ברית מז.