# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2082/16/

עִקַּר הַמְשָׁכַת הַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מִדּוֹר לְדוֹר לָנֶצַח גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הוּא עַל יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בְּתַלְמִידָיו, לִהְיוֹת רְצוֹנָם חָזָק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְעַל כֵּן נִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁאָז הֶאָרַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין - רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת (זהר תרומה קנו) (הלכות פדיון בכור ה', טז): אוצר היראה, צדיק קנט.