# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2082/3/

תקון זה שעוסק הצדיק בחינת משה להעלות משמד לרצון, זה צריך גם כל אחד לפי מדרגתו, כי אפלו הכשרים כשסרים לפעמים מאחרי השם יתברך נחשב לעבודה זרה בחינת שמד רחמנא לצלן, בחינת וסרתם ועבדתם אלקים אחרים כמאמר רז"ל (עין לקו"מ תנינא סב). ועקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה, שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות, ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון, ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה. ויש שיש לו ממון הרבה ומתאוה יותר ויותר, וכל זה הוא בחינת שמד כי כל העבודות זרות תחובים בממון כמבאר במקום אחר (לקו"מ כג). והתקון לזה לקשר את עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה, ולהרבות בצדקה דקדשה לשם שמים ולא להתפאר חס ושלום. ועל ידי זה ממשיכים הארת הרצון מבחינת משה שנסתלק ונכלל בשרש הרצון רעוא דרעוין {רצון שברצונות}, עד שעל ידי זה יאיר להם הרצון דקדשה בכל מיני חשך להעלותם משם, שעל ידי זה עולין משמד לרצון (הל' ברכות השחר ג'. אות מה, סא): אוצר היראה, צדיק כ.