# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2213/10/

הצדיקים הגדולים מזככין עצמן כל כך עד שאין להרע שום אחיזה בהם, ואף על פי כן יש להם גם כן בחירה. אך עקר הבחירה שלהם הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו' כמבאר במקום אחר (לקו"מ קצ). וזה בחינת הבחירה שהיה לאדם הראשון קדם החטא שהיה זך אז בתכלית, אך כל בחירתו היה רק בבחינה זאת בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו' הנ"ל. רק שיש בזה משקל ונסיון גדול. כי בודאי אסור להוסיף על דברי השם יתברך כמו שכתוב (דברים כג): "לא תוסיף", וכל הפגם של אדם הראשון היה על ידי שהוסיפה על הצווי כמאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה, יט). ואף על פי כן הלא מצינו כמה גזרות וסיגים שהוסיפו רבותינו ז"ל על דברי תורה, וכן משה הוסיף יום אחד מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום. על כן באמת בענינים כאלו הוא עקר הבחירה של הצדיקים הגדולים. ובאמת מי שאינו זוכה חס ושלום לכון בזה לדעת המקום, יכול להכשל על ידי זה עד שיבא על ידי זה לחטא גמור, כמו שמצינו באדם הראשון שנכשל על ידי זה כפשוטו ממש ועבר על הצווי.

וזה היה גם כן ענין הנסיון של הארבעה שנכנסו לפרדס (עין חגיגה יד), ורק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. נכנס ויצא דיקא, כי גם הצדיקים הגדולים אשר כל עבודתם הוא רק מה שצריכין לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא ולהשיג בכל פעם ביותר. אף על פי כן צריכין הם גם כן להיות בקי בעיל בקי בנפיק (עין לקו"מ ו), ומי שאינו זוכה לבקיאות הזה בשלמות יכול להיות בבחינת הציץ ונפגע הציץ ומת רחמנא לצלן, ואחר קצץ לגמרי בנטיעות. ומי שזוכה לבקיאות הזה היטב אזי הוא נכנס בשלום ויוצא בשלום, ואז זוכה תמיד לכון תמיד לדעת המקום, מה להוסיף ומה שלא להוסיף כנ"ל. ואלו הצדיקים שזוכין לבקיאות הנ"ל בבחינות מדרגתם הגבוהה והנפלאה מאד. הם זוכים להכניס זה הבקיאות אפלו במדרגות הנמוכות מאד, שהם בחינת ונפיק ממש שיזכו גם הם לעת עתה לקים 'ואציעה שאול הנך' (תהלים קלט), וגם משם ממקומם השפל מאד ימשיכו עצמן אל השם יתברך, ויצעקו ויתפללו להשם יתברך תמיד בכלות הנפש בבחינת "מבטן שאול שועתי" וכו' (יונה ב). בחינת "קראתי שמך ה' מבור תחתיות" (איכה ג), עד ישקיף וירא ה' משמים שיזכו לתשובה שלמה באמת (הלכות שבת ז, נ נב): אוצר היראה , צדיק עט.