# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2213/15/

ענין זה לחפש תמיד הטוב שבישראל וללמד עליהם זכות תמיד הוא ענין גבה ועמק מאד מאד. ויש בזה מדרגות רבות בין הצדיקים הגדולים, כמו שמצינו שאפלו גדולי הצדיקים לפעמים לא ידעו ללמד זכות כראוי, והקפיד השם יתברך עליהם כמו שמצינו בישעיה והושע וכו' כמאמר רבותינו ז"ל (יבמות מט: ופסחים פז.). ועקר גאלת מצרים היה רק על ידי זה, על ידי שנתעוררו רחמיו יתברך להסתכל רק על הטוב, כמו שכתוב (שמות ג): "ראה ראיתי" ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא שמות כ): 'שתי ראיות אני רואה, רואה אני שסופן לחטא ואף על פי כן ראיתי את עני עמי וזכות שיקבלו התורה, ועל ידי זה הם ראויים לגאלה' הינו כנ"ל. וכל הוכוח שהיה להשם יתברך עם משה במראה הסנה ומשה מאן בשליחותו - הכל היה מחמת זה כי ראה שישראל יקלקלו הרבה, עד שעל ידי זה היה קשה לו לילך בשליחות הגאלה, כי זה הענין עמק וגבה מאד כנ"ל. אבל השם יתברך טען עמו הרבה שאף על פי כן הוא רוצה לגאלם, כי הוא מסתכל רק על הטוב כנ"ל. וזהו בחינת אות המטה שנתהפך לנחש, שבזה רמז לו שלא ידבר על ישראל כמאמר רבותינו ז"ל (שמות רבה ג'). ואחר כך אמר לו: "שלח ידך ואחז בזנבו" ונתהפך הנחש למטה, ובזה הראה לו שבקל יוכל להתהפך הנחש למטה. ורמז לו בזה, שגם בתקף זהמת הנחש שמתגבר על ישראל חס ושלום, יוכל הצדיק לאחז באיזה קצה, הינו למצא שם איזה זכות ונקדה טובה ועל ידי זה נתהפך לטובה מנחש למטה, כי על ידי זה מכניסים באמת לכף זכות וחוזרין בתשובה כנ"ל (הלכות תחומין ו, יג): אוצר היראה , צדיק פו.