# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2213/32/

שרש הנשמה של האדם נמשכת מבחינת 'איה מקום כבודו', שהוא בחינת המאמר סתום דבראשית; ושרש בחינת הגוף נמשך מבחינת 'מלא כל הארץ כבודו', הארץ דיקא, בחינת ארציות וגשמיות הגוף של זה העולם, ששם דיקא עקר התגלות כבודו יתברך. ועקר החיים - כששניהם מחברים יחד, ובחינת 'איה' מאיר בבחינת 'מלא כל הארץ כבודו', שזהו תקון כל העולמות. והמיתה הוא בחינת הסתלקות ופרוד, חס ושלום, בין שני הבחינות הנ"ל, ואז לא נודע מקומו איה.

אבל הצדיקים במיתתן קרויין חיים, כי אף־על־פי שהצדיק נסתלק למעלה למעלה לבחינת 'איה', אף־על־פי־ כן הוא מאיר גם בזה העולם ונחשב כאלו הוא חי ממש; אדרבא עכשו הוא מאיר יותר ויותר, כי הצדיק כל מה שעולה יותר ויותר לבחינת 'איה', הוא ממשיך משם הארה יותר ויותר לבחינת 'מלא כל הארץ כבודו', כי עקר עבודת הצדיק בחייו ובמותו הוא לגלות אלקותו יתברך תמיד, וכל מה שנסתלק ועולה לבחינת 'איה', הוא ממשיך משם הארה יותר ויותר, שיתגלה ויאיר אלקותו יתברך יותר ויותר בבחינת 'מלא כל הארץ כבודו', שעל־ידי־ זה יש גם לנו כח יותר לחפשו ולבקשו יתברך תמיד, עד שגם אנחנו נזכה למצאו (הל' גביית חוב מהיתומים ה"ג, אות יט כ): אוצר היראה, חיים מב.