# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2317/15-2/

על־פי חשבון הצרופים ורבוי הבתים שנבנין על ידי שנתוספין עוד אבנים, כמבאר בספר יצירה ג' אבנים בונות ששה בתים, ד' אבנים כ"ד בתים, ה' אבנים בונות ק"ך בתים, ו' אבנים תש"ך בתים וכו', עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ונפשות ישראל נקראין גם כן אבנים, בחינת "תשתפכנה אבני קדש" (איכה ד). ועל כן כשנתוסף נפש אחד מישראל על איזה קבוץ קטן מישראל שנתקבצו לדבר שבקדשה, ובפרט אם זוכין להתקבץ אל הצדיק האמת העוסק בתקון נפשות ישראל, ולהביאם לתכלית שלמות קדשתם, אזי על ידי הנפש הזה שנתוסף עליהם מחדש, נתרבין הבתים דקדשה עד אין קץ ואין חקר. כגון למשל כשנתוסף נפש אחד על קבוץ דקדשה של תשעה עשר נפשות ישראל, ועל ידו נעשה מספר עשרים, אזי נתרבין הבתים לפי החשבון הנ"ל עד יותר משני אלפים מיליון פעמים מילי מיליון. וכבר ידעת מספר המיליון, שהוא אלף פעמים אלף, ומילי מיליון הוא אלף פעמים אלף מיליון, נמצא כשנתוסף עוד נפש אחד ונעשה קבוץ דקדשה של אחד ועשרים נפש, אזי יהיה המספר עשרים ואחד פעמים במספר כל הנ"ל, וכן להלן עד שבאמת אין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ועל ידי עצם רבוי הבתים על ידי זה גם הנפשות שהם בחוץ לגמרי עדין, כונסים אותם גם כן לפנים לתוך רבוי הבתים הנ"ל, שנבנים ממילא גם סביבם מעצם רבוים, ועל ידי זה יכול כל אדם ליצא ידי חובת הערבות, שכל אחד מישראל ערב בעד חברו ובעד כל ישראל, ונכרתו על זה אלפי אלפים ורבי רבבות בריתות על כל מצוה ומצוה כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (סוטה לז:), ואמרו שם: 'ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו' {ערבות, וערבות על הערבות זו היא מחלקתם}. ולכאורה מי יכול לצאת ידי חובת כל הערבות הנ"ל בפרט בדורות הללו וכו'?

אך כפי הנ"ל אזי הרוצה לצאת ידי חובת הערבות ועצם רבוי הבריתות שנכרתו על זה, אזי ישתדל לקרב נפשות ישראל להשם יתברך, ואזי אפלו כשאינו זוכה רק להוסיף נפש אחת על הקבוץ הקדוש, הרי כמה אלפי אלפים ורבי רבבות מילי מליון בתים נתוספים על ידו, מכל שכן כשזוכה לקרב כמה נפשות, שעל ידי כל זה נתרבים הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי הנשפכים בראש כל חצות נכנסין גם כן ממילא לתוך הבתים דקדשה, ובזה יוצא ידי חובת הערבות בשלמות גדול. וכל אדם יכול לקים זאת על ידי שמשתדל לקרב בניו על כל פנים לעבודתו ולתורתו יתברך, ולהקבוץ הקדוש הנלוים אל הצדיק האמת המנהיג האמתי, המדריכם בדרך הקדש בדרך האמתי דקדשה אשר דרכו בו אבותינו מעולם, בפרט מי שזוכה להעמיד גם תלמידים אחרים. וכל זה כלול במצות "ושננתם לבניך" (דברים ו), וכן "ולמדתם אותם את בניכם" (שם, יא), וכן "והודעתם לבניך" וכו' (שם ד). ואמרו רבותינו ז"ל שגם התלמידים נקראים בנים (קדושין ל.), ועל ידי שמשתדל בזה לקרב את בניו על כל פנים, וכן תלמידים אחרים ולצרפם ולהוסיפם על הקבוץ הקדוש, על ידי זה נתרבין הבתים דקדשה כל כך, עד שממילא יתקרבו כלם ויכנסו לפנים כנ"ל (הלכות פריה ורביה ה', יב יג): אוצר היראה, צדיק רפה.