# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/2826/18/

הצדיק שכבר קדש את עצמו כל כך עד שאין בו שום אחיזת הרע כלל. ואזי כל בחירתו הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו' כמבאר במקום אחר (לקו"מ קצ) - זאת הבחירה נמשכת מבחינת שער החמשים (עין פורים אות סח מבואר יותר): אוצר היראה , צדיק קפח. וזו לשונו:

עקר מלחמת המן־עמלק שבכל דור הוא בענין התקרבות לצדיקי אמת, כי עקר החיות דקדשה בגשמיות וברוחניות הוא על־ידי הצדיק האמת, שאצלו כל הרוח־חיים של התורה הקדושה, ועל־ידי־זה הוא משלים כל החסרונות שבעולם והוא מכפר כל העונות וכו', בבחינת "ואיש חכם יכפרנה" (משלי טז) ועקר קיום העולם על־ידי הצדיק הזה. אבל לעמת זה יש בכל דור מתנגדים וחולקים על הצדיקי אמת, שיניקתם מבחינת הרב דקלפה שהוא בחינת עשו, בחינת המן־ עמלק, והם ממשיכים הרוח־חיים שלהם מהם; ובאמת אינו בבחינת רוח חיים כלל, רק הוא בחינת רוח הטמאה, רוח סערה, והרוח סערה גדול בשעתו ומצליח מאד, כי נדמה להם שיש להם כל הגדלה; אבל הוא רק לפי שעה, ולבסוף כלה ונאבד, וגם בשעת הגדלה הם מלאים חמה יגון ואנחה וכעס ומכאובות, (כמבאר בפנים הל' העושה שליח לגבות חוב ג, י).
המן־עמלק הם בחינת הצנור הרע, שכולל כל הצנורות רעים של כל הסטרין אחרנין, שכלם יונקים משם, כי הוא מבחינת שער החמשים לטמאה, ששם נאמר "ותרד פלאים" (איכה א), שהוא בחינת הגלות האחרון הזה שהקץ סתום ונעלם מאד. וסבר המן שיתגבר כנגד מרדכי בכל החמשים שערי טמאה, ועל־כן צוה לעשות עץ גבה חמשים אמה ולתלות את מרדכי עליו - לתלות דיקא. כי הצדיקי אמת בחינת מרדכי ובחינת משה כבר קדשו עצמן מכל אחיזת הרע והם כלו קדש, עד שאין להם שום בחירה בשום דבר תאוה, וכל בחירתם הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו', דהינו מה שאין יכולין לשית עצות בנפשם איך להתנהג, כי אינם יודעים איך הוא יתברך רוצה באמת, שזה היה עקר בחירת משה רבנו והצדיקים שהם בבחינתו, כמבאר במקום אחר (לקו"מ קצ); וזאת הבחירה נמשכת משער החמשים של בינה שלא השיגו משה, כמאמר רבותינו ז"ל, על־כן אינו יכול לתת עצות בנפשו כשמגיע לשם, ומשם כל בחירתו. ועל־כן המן, ימח שמו, שינק משער החמשים של הטמאה, רצה להעלות את מרדכי אל בחינת הספקות הנמשכין משער החמשים הנ"ל, שזה בחינת תליה על עץ גבה - חמשים דיקא, כי הספק נקרא תליה, שהדבר תולה בספק, ושם עקר הבחירה של הצדיקים אמתיים, והמן בעצם התגברותו בקלפה רצה להשליך את מרדכי משם דיקא, כי רצה לעקם את לבו ולהטעותו על־ידי אלו הספקות וחלקת העצה הבאין משער החמשים, עד שיפל על־ידי־זה לגמרי חס ושלום, שזה עקר התגברות הסטרא־אחרא בחינת עמלק, בחינת הרב דקלפה שבכל דור. כי בודאי ישראל קדושים הם ורחוקים מאד מבחינת הרב דקלפה ממש, חס ושלום, שהוא בחינת עשו־עמלק, עקר תקף הסטרא־אחרא; רק שהסטרא־אחרא בחינת עמלק מתגבר בכל דור להעמיד מנהיגים שאינם זכים וטהורים עדין לגמרי מזהמת עמלק, שהוא בחינת הרב דקלפה, כי 'מי יאמר זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי' (לקו"מ ו), והם מתגרים להרבות מחלקת על הצדיק האמת והנלוים אליו, שזה הצדיק הוא כלו קדש, בחינת מרדכי, "מר דרור" - מרי דכי (שמות ל ובתרגום שם), זך וטהור לגמרי בלי שום אחיזת הזהמא כלל, שעקר החיות דקדשה על־ידו דיקא כנ"ל. ומעצם המחלקת נתערבב העולם לגמרי, עד שהסטרא־אחרא רוצה להכניס ספקות גם בלב הצדיק בעצמו, שגם הוא נעשה מספק אם יש לו כח עוד להנהיג את ישראל ולהחזירם למוטב, מחמת שרואה גדל התפשטות הסטרא־אחרא ורבוי המחלקת מכל צד, ועל־ידי־זה רוצה הסטרא־אחרא להפיל את הצדיק, חס ושלום, כי אם לא ינהיג את ישראל ירד הצדיק מגדלת מעלתו חס ושלום, כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות לב): כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל. וזה בחינת התליה שרצה המן לתלות את מרדכי, שהוא הצדיק האמת שבכל דור, שכלו זך וקדש.

ובאמת היתה אז צרה גדולה אשר כמוה לא נהיתה, וכל העולם היה מתמוטט, כמעט שיכלה, אם חס ושלום היה מצליח מעשה שטן, שהצדיק יסתיר פניו ויעלים עיניו מישראל חס ושלום, כמו שהיתה רוצה הסטרא־אחרא בחינת המן, שעל־ידי־זה היו ישראל כלים ממילא חס ושלום, בחינת "להשמיד להרג ולאבד" (אסתר) וכו', כי כל חיות וקיום של ישראל בגשמיות ורוחניות הוא רק על־ידי הצדיק האמת, שממנו נמשך כל הרוח־חיים לכלם כנ"ל. אבל השם יתברך חמל על עמו בזכות אבותינו, כי לא דבר ה' למחות שם ישראל, ונתן בלב מרדכי, בחינת הצדיק האמת, להתגבר כנגדו, כי "מרדכי ידע את כל אשר נעשה" (שם ד), עד היכן הדבר מגיע, וראה שאין עצה ותחבולה לעמד כנגד קלפה קשה וחזקה כזאת מכל הצדדים, כי אם על־ידי רבוי תפלה ותחנונים וצעקות ושועות, ומיד (שם): "ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה" וכו', כי כנגד קלפת עמלק, שהיא בחינת אריכת הגלות של עכשו, אין חכמה ואין עצה כי אם להרבות בתפלה ותחנונים וכו', כי תפלה למעלה מהכל וכולל כל החמשים שערים דקדשה, כמבאר בפנים (שם אותיות יב יג).