# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/3278/13/

כל ימי חיי הצדיק הוא בחינת יום, ואז עקר המשכת הדעת והתורה הקדושה שממשיך אלינו, ואחר הסתלקותו שהוא בחינת לילה, ואז נסתמו תרעין דגן עדן {שערי גן עדן} ונסתלק הדעת, ואז צריכין לחיות עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום דהינו בחיים חיותו, כי הצדיקים הגדולים שהם בחינת משה, ממשיכים התורה ממקום עליון ונורא ונשגב כזה ובשכל נפלא כזה, עד שיש כח בתורתם להשיב ולהחיות כל הנפשות שיעסקו בתורתם לנצח. כי התגלות תורתם היה על־ידי שהעלו הנפשות בבחינת עבור וכו' (כמבאר בפנים), ובגדל כחם העלו גם הנפשות העתידין לבוא, בבחינת "ולא אתכם לבד וכו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה" וכו' (דברים כט), והמשיכו התורה בקדשה כזאת עד שכל מי שיעסק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפלתו, בבחינת "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" (תהלים קיט). כי על ידי עוסקו בהתורה חוזר ונתחדש נפשו גם עתה בבחינת עבור, מחמת שאלו החדושי תורה נמשכו מעליות והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואשר איננו פה וכו'. זה בחינת "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" (משלי לא), דהינו שאפלו בלילה אחר הסתלקות הצדיק, לא יכבה נר תורתו הקדושה לעולם ועד (הל' אבדה ומציאה ג', ה): אוצר היראה, צדיק רלח.