# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/997/17/

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (רש"י בתהלים לא, יג): האבדה נקראת על שם האובד כמו שנאמר (תהלים לא): "הייתי ככלי אובד", כי אין להאבדה דעת להבין שנאבדה מבעלה, ועל־כן עקר צער האבדה היא רק להאובדה. וכמו כן הנפשות שלא זכו לבקש ולחפש אחר הצדיק כראוי, עד שנסתלק חס ושלום, אלו הנפשות הם כאבודים ושכוחים ואין להם דעת להבין צער אבודם, רק הצדיק האובד הוא מרגיש באמת כאב האבדה, כי הוא יודע הרחמנות שעליהם, ועל זה צועק הנביא (ישעיה נז): "הצדיק אבד", אבד דיקא "ואין איש שם על לב" וכו'. ואם תאמרו: מה נפקא מינה {מה יצא מזה} באם נשים על לב, מאחר שכבר הצדיק מת ונסתלק ומה דהוה הוה {ומה שהיה – היה}? ועל זה סים (שם): "באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק", הינו עקר אסיפת הצדיק והסתלקותו מסטרא דידן {מצדנו{ ,הוא רק מפני הרעה שהוא בחינת פגם אמונה כמבאר בפנים, הינו על ידי זה בעצמו שאנו מתרשלים לחפש ולבקש אחר הרוח הקדש של הצדיק האמת, על ידי זה נחשב חס ושלום כאלו מת ונסתלק מסטרא דילן {מהצד שלנו}. אבל כשנחזר ונתעורר לבקש אחריו כראוי, אזי אף על פי שכבר נסתלק, הוא נחשב חי ממש, כי הצדיקי אמת נקראים חיים תמיד כנ"ל (שם אות יד): אוצר היראה, צדיק רו.