# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/997/18/

אלו הנפשות שהם בבחינת אבדה מרבם כנ"ל, אף על פי שאין להם דעת להבין איך שנאבדו ונתרחקו מהצדיק, אף על פי כן כל זמן שמרגישין בעצמן איזה חיות כל שהוא, צריכין לצעק על כל פנים על זה בעצמו "תעיתי כשה אובד" (תהלים קיט), הינו שנתרחקנו כל כך עד שאין לנו דעת כלל להבין להיכן נאבדנו ונתרחקנו מבעל האבדה, על כן אנו מבקשים: "בקש עבדך" וכו' (שם), שיתעוררו עלינו רחמי השם יתברך ורחמי הצדיקי אמת, עד שהם יבקשו ויחפשו אחרינו, להודיע ולהאיר עלינו מרוח הקדש שלהם ולקרב אותנו להשם יתברך. ואז כשצועקין ומתחננים כל כך באמת כמה פעמים, אזי נחשב גם זה - שמבקשין ומחפשין אחר הצדיק. ואז יזכו למצאו, כי רחמי השם יתברך ורחמי הצדיקי אמת אינם כלים לעולם (שם אות טו): אוצר היראה, צדיק רז.