# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/997/25/

כשאינם זוכים העולם לחפש ולבקש באמת אחר הרוח הקדש של הצדיק האמת, אזי לא די שאחר הסתלקותו נחשב כמת חס ושלום מסטרא דילן {מהצד שלנו} כנ"ל, אף גם הפגם הזה מתגבר לפעמים כל כך, עד שגורם גם איזה שגיאה דקה להצדיק הרבי האמתי בעצמו גם בחייו, עד שהוא גם הוא נעלם ממנו הדרך 'איך יש בכחו לתקן את ישראל ולברר המדמה אצלם', מאחר שלבעל בחירה קשה מאד לעזר לו כנ"ל. ובזה יש דברים גבוהים ונסתרים הרבה, ודבר זה נוגע למה שמאן משה בשליחותו, ואמר (שמות ד): "שלח נא ביד תשלח", וכן "והן לא יאמינו לי", וכן מה שאלישע דחה לגחזי וגרה דבים בתינוקות, ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז:) שנחלה על זה שתי פעמים. כי אין רצונו יתברך לרחק שום בריה רק לקרב, וכמו שמצינו שהקפיד השם יתברך על גדולי הצדיקים, על שלא למדו זכות על ישראל כראוי. ועל כן כתיב באלישע (מלכים-ב, יג): "ואלישע חלה את חליו אשר ימות בה", כי הא בהא תליא {כי זה תלוי בזה} כמבאר בפנים. וזה בחינת מה שמבאר לעיל שגם הרב האמת וגם הצדיק האמת בעצמו צריך גם כן לבקש ולחפש את עצמו, הינו עד שיזכה למצא בכל פעם ביותר כח קדשת הרוח הקדש שבו, עד שידע שיש בכחו לעורר רחמים גדולים כאלה אצל השם יתברך, עד שעל־ידי זה יוכל להרים ולקרב גם כל הרחוקים מאד אל השם יתברך (שם, יט-כא): אוצר היראה, צדיק ריד.