# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/518/997/26/

אצל הסתלקות אליהו הנביא לשמים, מצינו שאמרו בני הנביאים (מלכים-ב, יג): "ילכו נא ויבקשו את אדונך" וכו', ואמרו רבותינו ז"ל (תוספתא סוטה יב.): 'מכאן שהתחיל רוח הקדש להסתלק מהם'. ואצל אלישע כתיב (מלכים-ב, ב): "ויכה את המים ויאמר, איה ה' אלהי אליהו, אף הוא ויכה את המים ויחצו וכו', ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע". כי בני הנביאים שגו בענין הבקשה והחפוש הנ"ל, ועל־כן בקשו וחפשו אחר אליהו למצא אותו דיקא בזה העולם ממש, בעודו מלבש בגופו כמקדם, ובאמת לא זו הדרך, כי יכולין לישב בסמוך אצל גוף הצדיק, ואף על פי כן יהיו רחוקין ממנו, הינו מקדשת הרוח הקדש שלו בתכלית הרחוק, ועל כן גם בחיים חיותו בעודו סמוך אלינו צריכין לחפש ולבקש אותו מאד. וכן על־ידי הבקשה והחפוש, העקר אחר קדשתו ורוח קדשו, על ידי זה אינו מסתלק לעולם, ויכולין למצא כח קדשתו גם אחרי הסתלקותו, שזה בחינת מה שאלישע זכה לבקש ולחפש את אליהו כראוי, גם אחר שידע בברור שעלה לשמים, צעק והתחנן 'איה ה' אלקי אליהו', הינו קדשתו ורוח קדשו וזכותו וכחו של אליהו, והתגלות אלקותו יתברך שנתגלה על ידו, ועל כן זכה על ידי זה באמת שנחה עליו רוח אליהו (שם, כב): אוצר היראה, צדיק רטו.